כישלון

“ניסים מסתמכים על בורותו של המתבונן. "שלמות" מסתמכת על כישלונו של המתבונן להבחין בפגמיו של הנצפה.”

“לשאוף לאושר אינו הבעיה. הבעיה היא שלעתים קרובות איננו יודעים היכן ואיך למצוא אושר אמיתי, ולכן אנו עושים את הטעויות שגורמות סבל לעצמנו ולאחרים.”

“להפסיד הוא חלק מהניצחון. תצטרך לעבור דרך צל הכישלון כדי להגיע לצד המנצח.”

“כאשר אני מוקף באפר של כל מה שפעם יקר היה לי, חרף מיטב מאמציי איני מצליח למצוא מקום להיות אסיר תודה. אך בעומדי שם בתוך אפר אינסופי עליי לזכור שלמרות שהאפר מקיף אותי, אלוהים מקיף את האפר. וכאשר ההכרה הזאת שוקעת בי, אני מה שחשבתי שלעולם לא אוכל להיות... אני אסיר תודה על האפר.”

“המשימה היא להשיג תוצאות ספציפיות באמצעות מעשיך, ולכן אתה מתחיל לפעול בכוונה. אם אני משאיר את הדברים לבזבוז, אני מאבד את הסיפור של יצירת הצלחה מכוונת, כלומר אני מגדיל את הסיכויים לכישלון בכל משימה נתונה.”

“אל תכבה את האור שלך! יש אנשים שעבורם אתה עושה את החיים בהירים כשאתה מחליט לעמעם את האור שלך חייהם יתמלאו בחושך כן, האר את אורך בטוב לב יש אנשים שעבורם אתה מעורר שמחה עם הרגשות שלהם, לעולם אל תשחק עם זה עם החיוכים שלך, משח אותם בשמן והפוך אותם לשמחים כשהחיים שלהם רותחים לאחרים, אתה החום שמגרש את הקור ומביא כוח אל תעשה זאת; אל תכבה את האור שלך אחרת תהיה להם הפסקת חשמל אתה על האדמה כדי לעשות כאן שני דברים התעורר ועשה אותם עכשיו; השנה הזו ראשית, העז לצמוח ולהיות טוב יותר שנית, עזור גם לאחרים להיות גדולים יותר לעולם, באף אחת מארבע העונות אל תזניח את מתנותיך משום סיבה העולם צריך אותך כדי להפוך אותו למקום טוב יותר אל תכבה את האור שלך; רוץ את המרוץ שלך.”

“האושר שמעניק לחיים ערך מתמשך אינו האושר השטחי התלוי בנסיבות. זהו האושר והסיפוק הממלאים את הנפש גם בעיצומן של הנסיבות המעיקות ביותר והסביבה המרה ביותר. זהו סוג האושר המחייך חיוך רחב כשדברים משתבשים ומחייך מבעד לדמעות. האושר שלמענו נפשותינו נכספות הוא אושר שאינו מופרע בידי הצלחה או כישלון, אושר שישתרש עמוק בתוכנו ויעניק לנו רגיעה פנימית, שלום וסיפוק, יהיו אשר יהיו הבעיות החיצוניות. אושר כזה אינו זקוק לשום גירוי חיצוני.”

“זאבים אינם מצליחים להסתיר את יושרתם, בדיוק כפי שבני אדם אינם מצליחים להסתיר את חייתיותם שלהם.”

“טעויות הן חוויות. בלי החוויות האלה, אין למידה.”

“אתה תופעת לוואי, המשיך ואן האוטן, של תהליך אבולוציוני שאכפת לו מעט מאוד מחיים פרטיים. אתה ניסוי כושל במוטציה.”

“באנו מאיזשהו מקום ואנו נעים בכיוון מסוים. בלי זיכרונות, איננו יודעים מאין באנו, ואיננו יכולים להשליך את מסלולנו העתידי. בלי מודעות חדה להיסטוריה שלנו, איננו יכולים להעלות כל השערה משמעותית או לעסוק בכל השערה מועילה בנוגע לעתיד האנושות. בלי לדעת מאין באה האנושות ובלי להרהר לאן האנושות הולכת, לעולם לא נוכל לגעת בהבנה מקיפה של המיתולוגיה והחידה של הטבע האנושי. מחזה כזה היה מונע מאיתנו להבין מה פירושו האמיתי של להיות אנושי. זיכרונות מלודיים מסייעים לנו לחוש בעצמותינו מהו הקיום בפועל במלוא הודו האסתטי.”

“אתה עומד לפגוש הרבה אנשים בעלי אישיות שתלטנית: הרועשים, הדוחים, אלה שבקולניות תובעים לעצמם את חלקם בשטח שלך ובכל מקום אחר שהם דורכים בו. זהו הדפוס של טורף. טורפים טורפים את הרוך, את השלום, את הרוגע, את המתיקות ואת כל החיוביות שהם מריחים כחולשה. כל דבר שמח ושרוי בשלום הם טועים לחשוב שהוא חולשה. לא תפקידך לשנות את האנשים האלה, אבל תפקידך להראות להם שהשלום והרוך שלך אינם שקולים לחולשה. תמיד נראיתי שברירית ועדינה, אבל העניין הוא שאינני שברירית ואינני עדינה. אני עדינה מאוד, אבל אני יכולה להראות לך שגם לעדין יש רעל. אני משווה את עצמי למשי. אנשים טועים לחשוב שמשי הוא חלש, אבל ממחטת משי יכולה להגן על מי שלובש אותה מפני יריית אקדח. יש הרבה אנשים שירצו להתחבר אליך אם אתה מתאים לתיאור של מה שהם חושבים שהוא חלש; טורפים רוצים שיהיו להם חברים שהם יכולים לשלוט בהם, כי זה גורם להם להרגיש חזקים וחשובים. האמת היא שלטורפים אין כוח ואין אומץ. אתה הוא החזק, ואתה הוא האמיץ. איבדתי חברים רבים בגלל העובדה שכאשר הם מנסים לקרוע אותי, הם לא מצליחים. הם מאשימים אותי בהטעיה; אינני מטעה, אני פשוט עשויה ממשי. הם אלה הטיפשים שלוקחים בטעות רוך והגינות כחולשה. יש הרבה יותר טורפים בעולם הזה, ולכן אני רוצה שתהיה עשוי ממשי. אתה משי.”

“אני אומר לך את האמת, כל כך הרבה אנשים נכשלו לעשות את מה שיכלו לעשות בגלל הדברים המרים שקרו בעבר.”

“דת, טוענים [חלק], עשויה להיות בסדר בשביל אנשים רגשיים מסוימים, אבל אי אפשר לנצח אדם שמאמין בעצמו. אבל הדור הבטוח בעצמו הזה הוליד יותר אלכוהוליסטים, יותר מכורים לסמים, יותר פושעים, יותר מלחמות, יותר בתים שבורים, יותר תקיפות, יותר מעילות, יותר רציחות ויותר התאבדויות מכל דור אחר שחי אי פעם. הגיע הזמן שכולנו נבחן את כישלונותינו, את שגיאותינו ואת טעויותינו היקרות. הגיע הזמן שנשים פחות אמון בעצמנו ויותר ביטחון ואמונה באלוהים.”

“לכל מה שלא ניסינו, לעולם לא היינו רוצים לנסות אילו ידענו שניכשל.”

“מחשבותיי על שקיעתן של דעותינו הקדומות המוסריות – כי על כך עוסק הפולמוס הזה – הוצגו לראשונה, באופן סכמטי וזמני, באסופת האפוריזמים שכותרתה אנושי, אנושי מדי. ספר לרוחות חופשיות, שאותה התחלתי לכתוב בסורנטו במהלך חורף שאיפשר לי לעצור, כשם שנודד עוצר, כדי לקלוט את הארץ העצומה והמסוכנת שדרכה נדדה עד אז רוחי. היה זה בחורף 1876–7; המחשבות עצמן קדמו לכך. הן היו בעיקר אותן מחשבות שאשוב ואעסוק בהן במאמרים שלפנינו – נקווה שהמרווח הארוך היטיב עמן, שהבשילו, התבהרו, התחזקו והשתכללו! העובדה שאני עדיין דבק בהן היום, ושבינתיים הן עצמן דבקו זו בזו יותר ויותר בחוזקה, ואף גדלו זו לתוך זו ונהיו לאחת, מחזקת עוד יותר את ביטחוני העליז שמלכתחילה לא נולדו בי כיחידות, באקראי או לסירוגין, אלא צמחו משורש אחד, מרצון יסודי לדעת העמוק בתוכי, אשר תפס את השלטון, דיבר בבירור הולך וגובר והציב דרישות ברורות יותר ויותר. וזהו הדבר היחיד הראוי לפילוסוף. אין לנו זכות להתבלט כיחידים: אסור לנו לטעות או לגלות את האמת כיחידים. תחת זאת, מחשבותינו, ערכינו, כל ‘כן’, ‘לא’, ‘אם’ ו‘אבל’ צומחים מתוכנו באותה הכרחיות שבה צומחים פירות על העץ – כולם קשורים זה לזה ומפנים זה לזה, ועדות לרצון אחד, לבריאות אחת, לאדמה אחת, לשמש אחת. – האם טעם פריינו ערב לכם? – אבל מה אכפת הדבר לעצים? ומה אכפת הדבר לנו הפילוסופים? . . .”

“הטעות האישית הגדולה ביותר שלי היא אי־פעם לאפשר מילה או רגע ש״אינם נחשבים״, כלומר, שאינני מתייחסת לעקרונות היסוד שלי. כל מילה, כל מעשה, כל רגע נחשבים. (זהו הדפוס שלפיו כל אחד עושה טעויות [או] נעשה בלתי־רציונלי — בכך שאינו מקשר מעשה אחד או אמונה אחת שלו לאחרת.”

“אסור לנו להיכשל בהסתרת אהבתנו למי שמכשל בהסתרת שנאה”

“אל תאבד את הלב. כל אכזבה היא התעוררות.”

“כל אדם מצליח חווה כישלון, אך הוא התגבר עליו באומץ ובתקווה עיקשת”