חובה

“מה שעלינו לעשות, מה שבכל מקרה חובתנו לעשות, הוא להחיות את אמנות השקר העתיקה.”

“החובה נוטה להתנהג באופן בלתי צפוי — כמו חבר כבד שבקשנו בחיבה שיבקר אותנו, ומתקלקל ברגליו עוד לפני שעובר את שער ביתנו.”

“החובה העליונה שלנו היא להירא מאלוהים.”

“זו אחריותנו להתפלל למען עולם של שלום”

“אם צריך לעשות זאת, קח על עצמך את האחריות לעשות זאת.”

“אם שיתוף הפעולה הוא חובה, אני מאמין שגם אי-שיתוף הפעולה, בתנאים מסוימים, הוא חובה שווה ערך.”

“אחריותו של כל הודי המחשיב היא שלא להינשא. אם הוא חסר אונים בנושא זה, עליו להימנע מכל יחסים מיניים עם אשתו.”

“אין בעולם חובה גדולה יותר מאשר לשרת אחרים בחמלה עמוקה ובאהבה”

“אם זה שווה לעשות, צריך לעשות את זה בלהט.”

“הלפיד שאמריקה נושאת הוא לפיד של הגינות ותקווה. הוא אינו לפיד אמריקה לבדה. אך זו חובתה של אמריקה — וכבודה — להחזיק אותו גבוה דיו כדי שכל העולם יוכל לראות את אורו.”

“חובתנו הקדושה היא להתפלל. התשובה שייכת לאלוהים.”

“כי להשפיע על אדם פירושו לתת לו את נשמתו של אדם עצמו. הוא אינו חושב את מחשבותיו הטבעיות, ואינו בוער בתשוקותיו הטבעיות. מעלותיו אינן ממשיות בעיניו. חטאיו, אם יש דבר כזה חטאים, הם שאולים. הוא נעשה הד של המוזיקה של מישהו אחר, שחקן של תפקיד שלא נכתב בשבילו. מטרת החיים היא התפתחות עצמית. לממש את טבעו של האדם בשלמות — לכך כל אחד מאיתנו נועד כאן. בני אדם פוחדים מעצמם, בימינו. הם שכחו את החובה הנעלה מכול, החובה שאדם חב לעצמו.”

“אם תנסה לעשות את מה שאינו חובתנו [חובת העצמי], הדבר ייצור הפרעה”

“חובה היא נטולת חטא”

“הייתם מרגישים, למרות כל הבירוקרטיה והאי-יעילות והמאבקים הפנימיים, משהו דומה למה שציפיתם להרגיש ולא הרגשתם כשעשיתם את הקומוניון הראשון – תחושת קדושה לחובתכם כלפי כל העצורים בעולם, תחושה שיהיה קשה כמעט כמוה כדיבור על חוויה דתית, אך אינה פחות אמיתית מתחושתכם כששמעתם את באך, או עמדתם בקתדרלת שארטר או בקתדרלת לאון וראיתם את האור הזורם דרך החלונות הגדולים, או כשראיתם את מנטניה, אל גרקו וברוג'ל במוזיאון הפרדו. היא נתנה לכם חלק באמונה מלאה ושלמה, באחווה מוחלטת עם אלה האחרים המשתתפים בה. זה היה משהו שלא ידעתם אותו קודם, אך חוויתם אותו עכשיו, והוא חשוב לכם כל כך, יחד עם הסיבות לו, עד שמוותכם נראה כלא חשוב כלל – רק דבר לימנע ממנו, כי יפגע בביצוע החובה. אך”

“לתת בחזרה באהבה היא חובתנו”

“זה היה עונג כזה לחלום, ולחלום — עד שננשכת. נשיכת עקרב. ואז החובה הראשונה הייתה לקום מן העשב ולהרוג את העקרב; והבאה אחריה לרחוץ את המקום שננשך באלכוהול או בברנדי; והבאה אחריה להחליט להישמר מן העשב בעתיד. אחר כך באה דחייה אל חדר השינה והשעשוע של כתיבת יומן היום ביד אחת והשמדת יתושים ביד האחרת — קהילה שלמה מהם במכה אחת. ואז, כשמבחינים באויב מתקרב — טרנטולה שעירה על כלונסאות — למה לא להעמיד עליו את הספיטון? הדבר נעשה, וקצות רגליו הזקורים נותנים מושג בוהק על ממדי טווחו. אחר כך למיטה ולהפוך לטיילת עבור נדל בעל ארבעים ושתיים רגליים בכל צד, וכל רגל חמה דיה לשרוף חור בעור גולמי. עוד השריה באלכוהול, והחלטה לבדוק את המיטה לפני שנכנסים אליה, להבא. אחר כך להמתין ולסבול, עד שכל היתושים שבסביבה יזחלו פנימה מתחת לכילה, ואז לחמוק החוצה במהירות, לכלוא אותם בפנים ולישון בשלווה על הרצפה עד הבוקר. בינתיים, מנחם לקלל את האזורים הטרופיים במרווחי ערות מזדמנים.”

“כדי שיהיה מוות, יהיה אבל, ולכן כל עוד יש אבל, לא יהא חלק מחובת האדם להגדילו, אף על פי שישנם רוחות נדירות שיכולות להפכו.”

“אסיר צריך לדעת שיש אלפי בני חורין כלואים החיים בעולם הזה… כלואים בחברה שלהם עצמם, אזוקים בחובות..”

“ספרות נושאת לי תחושת אחריות כבדה”