חלומות

“עליך לשבת ולבצע ניתוח מלא של החלומות שלך כדי להגשים אותם”

“עבודות האמנות ההרסניות הללו מילאו את האטליזים, את הכנסיות ואת הפלאצים, ואף הוא עזר בכמה מהן. הן היו מכאיבות עמוקות, כי גוועו את התאוה לגבוה, אך לא מלאו אותה. להן חסר הדבר החיוני ביותר—התעלומה. זו הייתה הדבר המשותף בין החלומות לעבודות אמנות אמיתיות גדולות: התעלומה... זו התעלומה שאני אוהב ומסתובב אחריה.”

“אסור לנו לעולם להפסיק לחלום. חלומות מספקים מזון לנשמה, בדיוק כשם שארוחה מספקת מזון לגוף. פעמים רבות בחיינו אנו רואים את חלומותינו מתנפצים ואת תשוקותינו מסוכלות, אך עלינו להמשיך לחלום. אם לא נעשה זאת, נשמתנו תמות, ואגאפה לא תוכל להגיע אליה.”

“אני לא חושב שיש הוכחה דמונסטרטיבית (כמו של אוקלידס) לנצרות, או לקיום החומר, או לטוב לב וליושרה של החברים הטובים והוותיקים שלי. אני חושב שהשלושה (למעט אולי את השני) סבירים הרבה יותר מהחלופות. הטיעון לנצרות בכלל מוצג היטב על ידי צ'סטרטון... למה אלוהים לא עושה את זה ברור באופן דמונסטרטיבי; האם אנחנו בטוחים שהוא בכלל מתעניין בתיאיזם שיביא להסכמה לוגית מחויבת לטיעון סופי? האם אנחנו מתעניינים בזה בעניינים אישיים? אני דורש מחברי אמון בטוב לב שלי, שהוא בטוח בלי הוכחה דמונסטרטיבית. זה לא יהיה אמון אם הוא מחכה להוכחה קפדנית. תזיזו את זה, הסיפורים האגדיים בעצם מכילים את האמת. אוטלו האמין בתמימות של דסדמונא כשהוכח: אבל זה היה מאוחר מדי. ליר האמין באהבת קורדיליה כשהוכח: אבל זה היה מאוחר מדי. "התהילה שלו הולכת לאיבוד למי שנשאר עד שכל השבחים נגמרים". הגדלות, הנדיבות שמאמינים בהסתברות סבירה, נדרשת מאיתנו. אבל אם מישהו האמין והיה טועה? אז היית משלים למחמאות ליקום שלא ראוי להן. הטעות שלך הייתה עדיין יותר מעניינת וחשובה מהמציאות. ואיך זה יכול להיות? איך יקום טיפשי יצר יצורים שהחלומות שלהם חזקים, טובים, עדינים יותר ממנו?”

“החלומות שלך היום הם תשובות למה שעליך לעשות, לאן עליך ללכת ומה עליך לומר בימים מאוחרים יותר של חייך.”

“המחשבה החשובה ביותר שיש לזכור היא ש"שחקנים" מרוויחים כסף בסוף כל משחק, בעוד ש"צופים" מפסידים אותו על כרטיס כדי לראות את השחקנים הרווחיים מפגינים את כישוריהם. האם אינך רוצה להמשיך לצפות בחלומותיך, או שאתה רוצה לצאת לדרך יחד איתם?”

“לחלום הוא עבודת היום של סופרים, אבל לשתף את החלומות שלנו הוא משימה חשובה עוד יותר עבורנו. איננו יכולים להיות סופרים בלי התחושה הזאת של שיתוף במשהו.”

“לכולנו יש כל כך הרבה תפקידים, כל כך הרבה דרכים להתקיים. בראייתי שלי את עצמי, אני חוקר שחי בשקט, וכותב את סיפוריו הקטנים, וחולם על עבר שאולי היה ואולי לא היה. וזה נכון, עד כמה שזה מגיע. אבל אני גם, באחת מיכולותיי, כמו רבים כל כך מן האנשים שבחרת להתחבר אליהם, פסיכופומפ. אני מלווה את החיים אל עולם המתים.”

“אתה עלול להקיא את החלומות שלך אם תיקח יותר מדי בבת אחת. קח אותם אחד אחרי השני ואל תזלל את החלומות שיש לך! חלום בגדול, אבל התחל בקטן!”

“לחלום זה טוב, אבל מעשים טובים יותר. מעשים הם מה שהופך חלומות למציאות.”

“לעולם אל תלבש גאווה כחולצת המשחק של חלומותיך. תחמיץ את השער ותאבד את חלומותיך אם תעטה גאווה!”

“רעיון ללא הקרבה, לא משנה עד כמה נשגב הוא עשוי להיות, לעולם לא יהיה יותר מרעיון.”

“תומאס וולף הזהיר בכותרת של הרומן הגדול של אמריקה כי אי אפשר לחזור הביתה שוב. נהניתי מהספר, אבל מעולם לא הסכמתי עם הכותרת. אני מאמינה שאדם לעולם אינו יכול לעזוב את הבית. אני מאמינה שאדם נושא את הצללים, החלומות, הפחדים והדרקונים של הבית מתחת לעורו, בפינות הקיצוניות של עיניו ואולי בסחוס של תנוך האוזן. הבית הוא אותו אזור צעיר שבו ילד הוא הדייר החי האמיתי היחיד. הורים, אחים ושכנים הם התגלמויות מסתוריות, שבאות, הולכות ועושות דברים מוזרים ובלתי נתפסים בתוך הילד וסביבו, האזרח היחיד בעל הזכויות באזור זה. […] אנו עשויים להתנהג במתוחכמות ובעולם הגדול, אבל אני מאמינה שאנו חשים בטוחים ביותר כאשר אנו נכנסים פנימה אל עצמנו ומוצאים בית, מקום שאנו שייכים אליו, ואולי המקום היחיד שבו אנו באמת עושים זאת.”

“אם הקפה היה כמו חלומות, אז אני היה מחובר תמיד לשמחה, ולא היה צריך לי לישון כדי לחיות את החלומות שלי.”

“חלום הוא בדיוק כה טוב כמו מעשה, ויכול להגיע לאותו רחוק כמו פעולה.”

“סליחת האל זורמת דרכי, וכיוון שאני נסלח, אני יכול לסלוח.”

“יש לך רק חיים אחדים, אל תבזבז את חייך בהגשמת חלומם של אחרים.”

“נשים מועצמות 101: אתן או יוצרות דרמה או יוצרות יחד זיכרונות. הבחירה היא שלכן.”

“עבורנו, גדולתו של היקום הזה היא להעניק לנו כל אמצעי שבאמצעותו נוכל לבנות את חלומותינו!”

“הנשמות המעמיקות ביותר בהתבוננות פנימית הן לעיתים קרובות אלה שנפגעו הכי הרבה”