חלומות

“ובכל זאת, היו זמנים שבהם ראיתי רעננות ויופי. יכולתי להריח את האוויר, ובאמת אהבתי רוקנרול. הדמעות היו חמות, והבנות היו יפות, כמו חלומות. אהבתי בתי קולנוע, את החשכה ואת האינטימיות, ואהבתי את לילות הקיץ העמוקים והעצובים.”

“יש כוח בדבר אלוהים אם משתמשים בו כראוי.”

“אתה יכול להגשים את כל חלומותיך.”

“נוצרים, אי אפשר לאפשר לנו להתפצל בזמן כזה. יש יותר מאיתנו, יש בנו יותר אור מאשר בסוכני החושך.”

“לחיי כל המוחות המבריקים שאוהבים בעומק, כי הם כותבים את הסיפורים שגורמים לנו לחלום על אהבה אמיתית. לחיי כל בעלי החזון שיוצרים נס כשאחרים מוותרים על התקווה. לחיי כל האמנים, המוזיקאים, השחקנים, הזמרים, כותבי השירים, הרקדנים, התסריטאים, הפילוסופים, הממציאים והלבבות הפואטיים שיוצרים נקודת מבט של גן עדן שאנו יכולים לחוות בחיים האלה. אבל יותר מכול, לחיי הנשמות הפראיות שהעולם מכנה שבורות, משוגעות, חריגות, מוזרות או שונות, כי הן אלה שמחדשות את אמונתנו, באמצעות מה שהן מתגברות עליו ויוצרות, בעולם שזקוק לסימן שאלוהים אינו שוכח את הפחותים שבנו.”

“אני מכיר לחש שיכול לרפא כאב ומחלה, ולהסיר את היגון מלב האבל. אני מכיר לחש שירפא במגע. אני מכיר לחש שיסיט מעליו את כלי הנשק של אויב. אני מכיר לחש אחר לשחרר את עצמי מכל כבלים ומנעולים. לחש חמישי: אני יכול לתפוס חץ באוויר ולא ייגרם לי ממנו כל נזק. שישי: לחשים שנשלחים לפגוע בי יפגעו רק בשולח. לחש שביעי אני מכיר: אני יכול לכבות אש פשוט בהביטי בה. שמיני: אם יש אדם ששונא אותי, אני יכול לזכות בידידותו. תשיעי: אני יכול להרדים את הרוח בשיר ולהרגיע סערה די זמן כדי להביא ספינה אל החוף. ללחש עשירי למדתי להדיח מכשפות, לסחרר אותן בשמים כך שלעולם לא ימצאו עוד את דרכן חזרה אל דלתותיהן שלהן. אחד עשר: אם אשיר אותו כשקרב משתולל, הוא יכול להעביר לוחמים דרך המהומה ללא פגע וללא חבלה, ולהשיבם בבטחה אל אחיהם ואל בתיהם. לחש שנים עשר אני מכיר: אם אראה אדם תלוי, אני יכול להורידו מן הגרדום כדי ללחוש לנו את כל אשר הוא זוכר. שלושה עשר: אם אזליף מים על ראשו של ילד, אותו ילד לא יפול בקרב. ארבעה עשר: אני מכיר את שמות כל האלים. כל אחד ואחד מהם, לעזאזל. חמישה עשר: חלמתי חלום על עוצמה, על תהילה ועל חוכמה, ואני יכול לגרום לאנשים להאמין בחלומותיי. לחש שישה עשר אני מכיר: אם אצטרך אהבה אני יכול להסיט את מחשבתה ולבה של כל אישה. שבעה עשר, שאף אישה שאני רוצה לעולם לא תרצה באחר. ואני מכיר לחש שמונה עשר, והלחש הזה הוא הגדול מכולם, ואת הלחש הזה איני יכול לספר לאיש, כי סוד שאיש אינו יודע מלבדך הוא הסוד החזק ביותר שיכול להיות אי פעם.”

“עבדו על הפרטים בהגשמת החלומות שלכם”

“כיצד קורה שברגע שמתעוררים לעולם האמיתי, כמעט תמיד מרגישים — לפעמים בצורה מאוד חדה — שהחלום שנעלם לקח עמו תעלומה שלא הצלחנו לפתור?”

“כדי להיות חי במלואך, אסור לך להפסיק לחלום לעולם”

“ההגדרה האמיתית של מחלת נפש היא כאשר רוב זמנך מבלה בעבר או בעתיד, אך לעיתים נדירות חי במציאות של עכשיו.”

“בכל פעם שאתה נמצא במעבר, תמיד חשוב לבחור את המילים שבהן אתה משתמש. אתה קורא לזה משברים בחייך, ואני קורא לזה מעבר.”

“אי אפשר להיות חולם גדול אם אינך יודע לאן אתה הולך. אי אפשר לדעת לאן אתה הולך אלא אם כן אתה יודע תחילה היכן אתה נמצא.”

“כסף אינו העדיפות. צעד לחלום בגדול ותכנון החלומות שלך הם פעולה ראשונה במעלה שתוביל אותך דרך תחילתו של מסעך אל ההצלחה.”

“בכל לבך, הושט יד אל חלומותיך האלוהיים.”

“אתה יכול באמת להתגבר על כל מגבלות החיים ולהגשים את חלומותיך, אם לא תוותר מוקדם מדי.”

“היה מי שאתה כמהה להיות, תרגל לחשוב על עצמך כאדם של חלומותיך.”

“מה שעליך לדעת הוא זה: לפני שחלום מתממש, נשמת העולם בוחנת הכול שנלמד בדרך. היא עושה זאת לא מפני שהיא רעה, אלא כדי שנוכל, נוסף על מימוש חלומותינו, לשלוט בשיעורים שלמדנו בעודנו מתקדמים אל החלום. זהו הנקודה שבה רוב האנשים מוותרים. זהו הנקודה שבה, כפי שאנו אומרים בשפת המדבר, אדם מת מצמא דווקא כשעצי הדקל כבר הופיעו באופק.”

“מן בוודאי ייפול מלמעלה, אבל הוא ייפול עבור אלה שטיפחו "חוות נימוסים" בעננים.”

“הצעיר העני חייב לעבוד למען לחמו; הוא אוכל; כשסיים לאכול, לא נותר לו אלא חלימה בהקיץ. הוא נכנס לתיאטרון של אלוהים חופשי; הוא רואה את השמים, את החלל, את הכוכבים, את הפרחים, את הילדים, את האנושות שבה הוא סובל, את הבריאה שבה הוא זורח. הוא מביט באנושות עד כדי כך שהוא רואה את הנשמה, הוא מביט בבריאה עד כדי כך שהוא רואה את אלוהים. הוא חולם, הוא חש שהוא גדול; הוא חולם עוד קצת, והוא חש שהוא רך לב. מן האנוכיות של האדם הסובל, הוא עובר אל החמלה של האדם המתבונן. רגש נפלא מתעורר בו, שכחת העצמי, ורחמים על הכול. במחשבה על אינספור ההנאות שהטבע מציע, נותן, ונותן ביד נדיבה לנפשות פתוחות ומסרב לנפשות סגורות, הוא, מיליונר של תבונה, בא להתאבל על המיליונרים של הכסף. כל השנאה עוזבת את לבו כשם שכל האור נכנס אל רוחו. והאם הוא אומלל? לא. עוניו של צעיר לעולם אינו עלוב.”

“בזמן כזה אולי העולם מסתכל עלינו לא רק כעל מסע צלב של נס או על תפילת יום ראשון בכנסייה, אלא על האופן שבו אנחנו חיים. אולי הם רוצים לראות אם מה שאדוננו השאיר לנו אכן פעל למעננו; יש רוח נגדית לרוח הפחד, והיא אהבת אלוהים.”