ספק

“אל תפקפק בעצמך, האמן בנשמתך.”

“רגישותו לרשמים הייתה, ללא ספק, מפלתו. ובכל זאת, בגילו, היו לו, כמו אצל נער או נערה אפילו, התנודות הללו במצב הרוח; ימים טובים, ימים רעים, בלי שום סיבה שהיא, אושר למראה פנים יפות, אומללות גמורה למראה אישה מוזנחת.”

“לעיתים קרובות נדמה כאילו המשרת השקט והצנוע חכם ובעל הבחנה בסתר יותר מן האדון היהיר; ואף על פי כן, באמצעות כניעה חובתית (ולעתים גם חסרת ביטחון) הוא ממשיך לשרת ולבצע פקודות זעירות בהשלמה נאמנה”

“איש מעולם לא הלך בעקבות גאוניותו עד שהטעתה אותו. אף כי התוצאה הייתה חולשה גופנית, ייתכן שאיש אינו יכול לומר כי היו לתוצאות הללו סיבות להתחרט עליהן, שכן אלה היו חיים בהתאם לעקרונות נעלים יותר. אם היום והלילה הם כאלה שאתה מקבל את פניהם בשמחה, ואם החיים מפיצים ניחוח כפרחים וכצמחי תבלין ריחניים, והם גמישים יותר, כוכביים יותר, בני אלמוות יותר,—זהו הצלחתך. כל הטבע מברך אותך, ויש לך סיבה לברך את עצמך לרגע. הרווחים והערכים הגדולים ביותר הם הרחוקים ביותר מהערכה. אנו מגיעים בקלות לפקפק אם הם קיימים. עד מהרה אנו שוכחים אותם. הם המציאות העליונה... היבול האמיתי של חיי היומיום שלי הוא משהו חמקמק ובלתי ניתן לתיאור, כשם שגווני הבוקר או הערב. זהו מעט אבק כוכבים שנלכד, קטע מן הקשת שאחזתי בו.”

“ואז נזכרתי בעוד דבר שעושה אותנו אנושיים: אמונה, הנשק היחיד בארסנל שלנו להילחם בספק.”

“אני מאמין שלמרות ספקותיי, האמונה מעניקה לי כוח שההיגיון לוקח ממני”

“נערים צעירים, אלה שמאמינים שהם מומחים במדע, אין ספק – הם פשוט מאמינים בכך, ולכן חייב להיות הסבר – ומה שבני האדם עושים גורם להאטת זרם הירח, וזה מאפשר לפולר וורטקס להתפשט.”

“אני חושבת שכולם צריכים לגשת למערכות יחסים מנקודת המבט של לשחק ישר ולתת למישהו את חזקת החפות. עד שהוא מבהיר שזה משחק. ואם זה משחק, צריך לנצח. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא פשוט לקום וללכת מהשולחן.”

“מהספק, מהחושך אל עלות היום באתי שירתי אל אור השמש, חרבי מתרוממת. עד סוף התקווה, עד שבר הלב רכבתי – עכשיו זעם, עכשיו הרס, ערב ערפילי אדום.”

“שנית: שהמסכנות הללו יהיו היטב מחוץ לזה, ומעכשיו לעולם לא אתערב עוד בהטחתה של גברת קראנצ'ר, לעולם לא עוד!״״כל סידור משק בית שיהיה זה,״ אמרה מיס פרוס, משתדלת לייבש את עיניה ולהרגיע את עצמה, ״אין לי ספק שטוב שגברת קראנצ'ר תנהל אותו כולו בעצמה.—הו, יקיריי המסכנים!״״אני מרחיק לכת ואומר, מיס, יתר על כן,״ המשיך מר קראנצ'ר, בנטייה מדאיגה מאוד לשאת דברים כאילו מעל דוכן דרשן—״ואנא רשמי את דבריי והעבירי אותם לגברת קראנצ'ר באמצעותך—שמה שדעותיי בנוגע להטחה עבר שינוי, ושמה שאני רק מקווה בכל לבי הוא שגברת קראנצ'ר תהיה כעת בהטחה״״הנה, הנה, הנה! אני מקווה שכן, אדוני הטוב,״ קראה מיס פרוס הנסערת, ״ואני מקווה שהיא מוצאת שזה עונה על ציפיותיה.״”

“וכן, כל דבר בחיים ניתן לכתוב עליו אם יש לך את האומץ לצאת אל מחוץ לעצמך ולעשות זאת, ואת הדמיון להמציא. האויב הגדול ביותר של יצירתיות הוא ספק עצמי.”

“איך אפשר למנוע מהמחשבות לנדוד כשאתה מתפלל? זכור מה אתה עושה: מדבר עם אלוהים. אם הייתה לך הזדמנות לדבר עם הנשיא, אני מטיל ספק אם מחשבותיך היו נודדות. [לנו] יש הזכות לדבר עם מישהו גדול לאין שיעור: מלך המלכים!”

“לא תאפשר לחשש לקחת אותך בשבי, לא תאפשר לחשד עצמי לקחת אותך בשבי, לא תאפשר לכעס לקחת אותך בשבי.”

“גאווין, אני לא יכולה לדבר איתך כאן. אנשים יחשבו שאני משוגעת. החבר הדמיוני שלי חייך בזלזול. אבל את כבר מדברת איתי. ובכן, אני חייבת להפסיק. החיוך הזחוח שלו התרחב. אני בספק אם תצליחי להתאפק. והוא צדק. לא היה דבר שרציתי יותר מאשר להקדיש את מלוא תשומת לבי לצל מדומיין ולהתעלם מאלה שהתעלמו ממני בעולם האמיתי. רציתי לדבר בקול רם עם גאווין—לשחק ולצחוק איתו בקול רם. בחלום יכולתי להצדיק התנהגות כזאת, אבל להיכנע להזיות בעוד אני ערה לגמרי רק יוכיח שאני משוגעת.”

“אסלן: אתה מטיל ספק בערכך. אל תברח ממי שאתה.”

“הדבר ההרסני ביותר שאנו יכולים לעשות בחיים הוא לגרום לאדם אחר לפקפק בערכו ובזהותו כילד של אלוהים. הדבר הפורה ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לעזור לעצמנו ולאחרים להבין שכילדי אלוהים, ערכנו אינסופי.”

“התנסו בכל; זמנים של צער, זמנים של שמחה. זמנים של חושך, זמנים של אור. זמנים של ייאוש, זמנים של תקווה. זמנים של שנאה, זמנים של אהבה. זמנים של כאב, זמנים של שלום. זמנים של מצוקה, זמנים של ריקוד. זמנים של מחלה, זמנים של התאוששות הכוח. זמנים של אובדן, זמנים של מציאת הדרך. זמנים של נדודים, זמנים של פליאה. זמנים של כישלון, זמנים של הצלחה. זמנים של נפילה, זמנים של עלייה. זמן של זריעה, זמנים של קציר. זמנים של פציעה, זמנים של ריפוי. זמנים של המתנה, זמנים של משאלה שהתגשמה. זמנים של תפילה, זמנים של קבלת ההבטחה. זמנים של חרישה, זמנים של נטיעה. זמנים של חלימה, זמנים של עבודה להשגת החלום. זמנים של ספק, זמנים של אמונה.”

“הנה כאן מתמוטטות כולן ומתבלבלות כל הטעויות הגדולות של זמננו. אנו התבלבלנו בין שני דברים שונים, בין שני דברים מנוגדים. התקדמות צריכה להיות שינוי העולם כדי להתאים את התמונה שבראשנו. התקדמות היא (כעת) שינוי התמונה שבראשנו. צריכה להיות התקדמות איטית אך בטוחה בהביאת צדק ורחמים בין האנשים: היא משמעה שספקנו במהירות את רצוננו בצדק וברחמים, עד שדף אחד של סופיסט גרמני משכנע אותנו לספק. התקדמות צריכה להיות הליכה תמידית לעבר ירושלים החדשה. היא משמעה שירושלים החדשה תמיד נמלטת ממנו. אנו לא משנים את המציאות כדי להתאים את האידיאל. אנו משנים את האידיאל: זה קל יותר.”

“גם בתחביבים שלך, לא היה תמיד איזה משיכה סודית שהאחרים פשוט לא מבינים – משהו שלא אפשר לתייג, אבל תמיד על סף לפרוץ, ריח העץ החתוך במוסך או הקליק-קליק של המים על צד הסירה? כל החברויות שמימיות נולדות ברגע שבו סוף סוף פוגשים מישהו שיש לו רמז (אם גם חלש ולא בטוח) למה שאתה תמיד חיפשת, מה שאתה רצית מאז הלידה, ובין כל הרצונות האחרים, ברגעי השקט הקצרים שבין התשוקות הרועשות, הלילה והיום, שנה אחרי שנה, מילדות עד זקנה, אתה מחכה, מקשיב, מחפש? אף פעם לא היה לך את זה. כל מה שתפסו עמוק את נשמתך היו רק רמזים – נצנוצים מפתים, הבטחות שלא התממשו, הדהודים שנעלמו ברגע שנשמעו. אבל אם זה באמת יתבהר – אם יגיע הדהוד שלא נעלם אלא מתרחב לצליל עצמו – תזהה אותו. בלי שום ספק תאמר: "הנה סוף סוף מה שנולדתי בשבילו". אנחנו לא יכולים לספר אחד לשני על זה. זה החתימה הסודית של כל נשמה, הרצון הבלתי ניתן לתקשורת ולסיפוק, הדברים שרצינו לפני שפגשנו את האישה, לפני שעשינו חברים או בחרנו עבודה, ושעדיין נרצה על מיטת המוות, כשהמוח כבר לא יודע מה זה אישה, חבר או עבודה. כל עוד אנחנו כאן, זה קיים. אם נאבד את זה, נאבד את הכול.”

“בהחלט, יש שיחשבו עליך ספק, אבל אל תטיל ספק בעצמך. בוודאי, יש שישנאו את שליחותך, אבל אל תשנא את חזונך. באמת, יש שיקנאו בחזונך, אבל אל תשנה את חזונך. בוודאי, יש שילעגו לכיוונך, אבל אל תזניח את המיקוד שלך. בוודאי, תיתקל במכשולים, אבל למד להתגבר על כל המכשולים בתבונה. בכנות, יש שיאמרו לך מה שהם רוצים, אבל אמור לעצמך מה שמעורר השראה. כמובן, תיתקל בפחד, אבל למד לנער מעליך את פחדיך. למעשה, יהיו רגעי בצורת, אבל למד להמשיך בעקשנות ובכוח עמידה שאין לו כניעה. ייתכן שתיתקל בסלעים, אבל טפס על הסלעים באומץ עד הפסגה, ואז תרגיש את האוויר הצח! באמת, תשמע כל כך הרבה דברים, אבל דע למה להקשיב. בוודאי, יש שיבינו אותך לא נכון, אבל למד להבין את עצמך. ייתכן שבהחלט יהיו לך כל כך הרבה דברים לעשות, אבל שים לב למה שחשוב יותר ולמה ששוקל יותר. אין מסע גדול בלי קשיים, אבל למד להתגבר על כל הקשיים, ולהגיע לסוף המסע עם עקבות ייחודיים ותחושת סיפוק טובה. נולדת למען מטרה! חיה אותה; הגשם אותה! אלוהים מחכה לך בקו הסיום; הגיע לשם עם סיפור נעים למען כבוד!”