נצרות

“יש אלוהות בכל נשמה”

“היום הכנסיות שלנו מלאות, אבל כמה מהן באמת מיישמות את הנצרות בחיי היומיום?”

“איך נוכל להאמין במשיח ישוע, בלי לקרוא את התנ״ך הקדוש?”

“אני חושב שיש לי מושג טוב מאוד מדוע האנטישמיות היא כה עיקשת וכה רב-צורתית וכה מתמשכת. הנצרות והאסלאם, אף שהם עשויים לטעון שהם תיאיסטיים, שניהם מבוססים על הפיכת פרימטים אנושיים לאובייקט של פולחן: ישו במקרה האחד ומוחמד במקרה האחר. אי אפשר לכנות אף אחת מן הדמויות הללו בדיוק היסטורית, אך לשתיהן יש דבר אחד במשותף גם בממד הכמו-מיתולוגי שלהן. שתיהן נתקלו לראשונה ביהודים. והיהודים, רעבים ככל שהיו לכל סימן של המשיח המיוחל זה זמן רב, לא נפלו בפח של אף אחד משני המתחזים הללו, או לא במספרים גדולים, או לא עבור”

“לבד בחשכה, הבורא מדליק להבת אש, כדי להנחות את דרכי.”

“רק אלוהים יכול לשחרר את הנשמה משעבוד”

“אל תבזבזו זמן על כך שתטרידו את עצמכם בשאלה אם אתם “אוהבים” את רעכם; פעלו כאילו אהבתם אותו. כאשר אתם מתנהגים כאילו אהבתם מישהו, תגיעו עד מהרה לאהוב אותו. אם תפגעו במישהו שאינכם מחבבים, תגלו שאתם מחבבים אותו פחות. אם תעשו לו טובה, תגלו שאתם מחבבים אותו פחות. אכן, יש יוצא מן הכלל אחד. אם תעשו לו טובה לא כדי לרצות את אלוהים ולציית לחוק הצדקה, אלא כדי להראות לו איזה בחור נאה וסלחן אתם, וכדי להכניס אותו לחובתכם, ואז תשבו ותמתינו ל“הכרת התודה” שלו, סביר שתתאכזבו. (אנשים אינם טיפשים: יש להם עין חדה מאוד להתרברבות או לפטרונות.) אבל בכל פעם שאנו עושים טוב לזולת אחר, פשוט משום שהוא זולת, שנברא (כמונו) בידי אלוהים ושואף לאושרו שלו כשם שאנו שואפים לאושרנו שלנו, נלמד לאהוב אותו מעט יותר, או לפחות לחבב אותו פחות. ...יש סופרים המשתמשים במילה צדקה כדי לתאר לא רק אהבה נוצרית בין בני אדם, אלא גם את אהבתו של אלוהים לאדם ואת אהבת האדם לאלוהים. לגבי השנייה מבין השתיים הללו, אנשים מודאגים לעיתים קרובות. אומרים להם שעליהם לאהוב את אלוהים. הם אינם מוצאים בתוכם כל תחושה כזאת. מה עליהם לעשות? התשובה היא אותה תשובה כמו קודם. פעלו כאילו אהבתם. אל תשבו ותנסו לייצר רגשות. שאלו את עצמכם, “אם הייתי בטוח שאני אוהב את אלוהים, מה הייתי עושה? כשמצאתם את התשובה, לכו ועשו זאת.”

“ביחסו אלינו, אלוהים תמיד מתחיל מהמניעים שלנו. מה אתם רוצים למען האנשים? מה אלוהים רוצה למען עמו? מה אתם רוצים שהוא יעשה עבורכם; זהו מקום התחלה.”

“פסחא היא הסיפור הבלתי פגיע של חוסר אנוכיות מוחלטת, שבו במחיר שאין לשערו אלוהים עשה למעננו את מה שלא היה צריך שייעשה למענו. וסוג כזה של ״עשייה״ קורה בכל יום.”

“מי ייתן ותהיה הודייתי תפילתי”

“מי ייתן ואלוהים יעניק לנו הרבה יותר חסד כדי שנקדיש את עצמנו בשקיקה לשליחות הגדולה”

“בתרבות האירופית היו שני סמים מרדימים גדולים: הנצרות והאלכוהול.”

“אין סכנה גדולה מן הספק”

“מתי בפעם האחרונה הודית לאלוהים? מתי בפעם האחרונה הערכת אותו? יש אנשים שפשוט עסוקים בלבקש עוד ועוד דברים שהם צריכים שאלוהים יעשה. הדרך הטובה ביותר להתפלל היא להודות לאלוהים תחילה על הדברים שהוא כבר עשה בחייך. לגבי שאר המשימה בחייך, הוא יודע איך להשלים אותה.”

“למה אנשים הולכים לכנסייה בימי ראשון? שאלה שמאוד מסובכת, כי אני יודעת מה אמורה להיות התשובה, אבל אני לא באמת יודעת את התשובה.. אני חושבת שאנשים הולכים כי זה סוג של מסורת. אני חושבת שחלק הולכים כי מישהו אמר להם שאם לא, הם עלולים ללכת לגיהינום. אולי חלק הולכים כדי לחפש אישה או בעל ☺. אולי חלק הולכים לכנסייה כדי להציג את נעלי המעצבים או את התיקים שלהם מהקולקציה האחרונה. חלק הולכים רק כדי לרצות את הכומר שלהם. יש אנשים שהולכים לכנסייה כי הם אוהבים את המוזיקה או את הדרשה. חלק הולכים בגלל סיבות חברתיות וחברות. יש כאלה שמאמינים בלבם שהם יחוו את נוכחותו של אלוהים בכנסייה. חלק הולכים לכנסייה בגלל נס. חלק הולכים לכנסייה כשהם מצפים למשהו, אולי ילד, נחמה, נישואים, עבודה וכו׳.. חלק הרגישו שזו חובה להקדיש לאלוהים יום אחד מתוך שבעת הימים שהוא ברא. תנו לי לומר לכם שהכנסייה לא שם כדי לבדר אתכם, אפסים 3:20... יש דברים שמתרחשים בכנסייה שחלק מהאנשים כמעט לא יודעים עליהם. שאלו את עצמכם היום למה אני הולך לכנסייה. אני בטוחה שתשובה כנה תעזור לכם.”

“איזה אלוהות נהדרת!”

“אלוהים תמיד רוצה שנראה דברים מנקודת המבט של השמיים. ייתכן שאינך עושה הרבה למען הקהילה שלך, אבל מי שאתה הוא דבר חשוב מאוד. אתה משמעותי.”

“עדיף לך לאהוב מאשר לשנוא”

“אלוהים מחזיק בשלושת המפתחות; חיים, עושר וכבוד.”

“אָנִי הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֶצֶם וְאָמַרְתִּי: ראשׁוֹן, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ מְבַיֵּעַ אֶת עַצְמוֹ. יִתְכַּוֵּן שֶׁהוּא פֶּלֶא בְּסִפְרָהּ הַלְּאֻמִּית, אוֹ שֶׁהוּא מַגְרָשׁ מַגִּיק, בְּסִפְרָהּ הַטְּבֻעִית. אֲבָל הַסִּפְרָה הַטְּבֻעִית, לְמַעַן שֶׁתַּשְׁבִּית אֶת עַצְמִי, תִּהְיֶה טוֹבָה מִ”