“אל תבזבזו זמן על כך שתטרידו את עצמכם בשאלה אם אתם “אוהבים” את רעכם; פעלו כאילו אהבתם אותו. כאשר אתם מתנהגים כאילו אהבתם מישהו, תגיעו עד מהרה לאהוב אותו. אם תפגעו במישהו שאינכם מחבבים, תגלו שאתם מחבבים אותו פחות. אם תעשו לו טובה, תגלו שאתם מחבבים אותו פחות. אכן, יש יוצא מן הכלל אחד. אם תעשו לו טובה לא כדי לרצות את אלוהים ולציית לחוק הצדקה, אלא כדי להראות לו איזה בחור נאה וסלחן אתם, וכדי להכניס אותו לחובתכם, ואז תשבו ותמתינו ל“הכרת התודה” שלו, סביר שתתאכזבו. (אנשים אינם טיפשים: יש להם עין חדה מאוד להתרברבות או לפטרונות.) אבל בכל פעם שאנו עושים טוב לזולת אחר, פשוט משום שהוא זולת, שנברא (כמונו) בידי אלוהים ושואף לאושרו שלו כשם שאנו שואפים לאושרנו שלנו, נלמד לאהוב אותו מעט יותר, או לפחות לחבב אותו פחות. ...יש סופרים המשתמשים במילה צדקה כדי לתאר לא רק אהבה נוצרית בין בני אדם, אלא גם את אהבתו של אלוהים לאדם ואת אהבת האדם לאלוהים. לגבי השנייה מבין השתיים הללו, אנשים מודאגים לעיתים קרובות. אומרים להם שעליהם לאהוב את אלוהים. הם אינם מוצאים בתוכם כל תחושה כזאת. מה עליהם לעשות? התשובה היא אותה תשובה כמו קודם. פעלו כאילו אהבתם. אל תשבו ותנסו לייצר רגשות. שאלו את עצמכם, “אם הייתי בטוח שאני אוהב את אלוהים, מה הייתי עושה? כשמצאתם את התשובה, לכו ועשו זאת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←