נצרות

“אני לא יכול ליצור גדלות, רק חיקויים חלשים. ובחיפוש בין כל החיקויים סביבי, אתן את הגדלות האמיתית רק כשאמצא את האל האמיתי.”

“אם נתמקד בבעיות החיים, נשתתק. אבל אם נתמקד בהבטחתו של אלוהים, נמצא את האמונה, התקווה והאומץ לשרוד את החיים.”

“מלכות האלוהים תעמוד לעד”

“לוחם הלילה מפציר בעד העם”

“אני לא מחכה עד שאני בצרה כדי שאוכל לקרוא לאלוהים. למדתי לדבר כפי שאלוהים מדבר, למדתי לראות דברים כפי שאלוהים רואה וגם למדתי להתמודד עם זה כפי שאלוהים מתמודד עם זה. המשיח הוא שפת יומיומי של פי ואמונה היא דיבורי היומיומי ומעשיי הפכו לשפת חיי.”

“חמש דקות אחרי שמשהו קרה אולי אינן הזמן הטוב ביותר בשבילך להיכנס לפייסבוק שלך ולספר לכולם. פאניקה של בני אדם אינה מייצרת את כוחו של אלוהים.”

“בכל נובמבר של ילדותי, ענינו פרגים אדומים והשתתפנו בטקסים פטריוטיים מאוד לזכרם של אלה ש״נתנו״ את חייהם. אבל על סמך איזו הבטחה ידענו שהמתנות הללו אכן ניתנו? רק הניצולים — החיים — יכלו להעיד על כך. כדי לדעת שאדם אכן הניח את חייו למען חבריו, או למען חבריו לנשק, היה צריך לשמוע זאת מפיו שלו, או לפחות לשמוע זאת מובטח מראש. וזה הציב קושי נוסף. חיילים אמיצים רבים, וכעת מתים, היו בכל זאת מגויסים בכפייה. מעשי השהידים הידועים — אלה שבאמת ביקשו מרצונם את המוות ושמחו בו — היו טייסי הקמיקזה, שהעלו את עצמם באש כדי לפייס קיסר ״אלוהי״ שנראה (כפי שאורוול ניסח זאת פעם) כמו קוף על מקל. קודמיהם הנוצרים עמדו בעינויים ובמוות (וגם הסבו אותם) כדי לכונן תיאוקרטיה. מקביליהם המודרניים יהיו רוצחי ההתאבדות, שלרוב יש להם אותה מטרה בראש. לגבי אנשים שיוצאים לדרך כדי לאבד את חייהם, אם כן, נדמה שיש תלוי באוויר ניחוח של פנאטיות: תחושת חשיבות עצמית עצומה המתמזגת באופן לא מושך עם נטייה מזוכיסטית להתכחשות עצמית. לא בריא. חייך?”

“אלוהים ערך לפניי שולחן בנוכחות חוסר הביטחון שלי, בנוכחות החסכים שלי, בנוכחות ההתמכרויות שלי, בנוכחות הבלבולים שלי, בנוכחות מה שאיבדתי, בנוכחות האיום שלא אצליח, בנוכחות אויביי, אני מביט ישר קדימה.”

“אלה שמעזים לחפש, ימצאו את מה שהם מחפשים.”

“רק אלוהים יכול להציל כל נשמה”

“אולי אין לי מספיק התחלות בחיי משום שנלחמתי נגד הסיומים שהיו אמורים ללדת את ההתחלות האלה”

“זכרו!—הנצרות היא לעשות טוב תמיד—אפילו לאלה שעושים לנו רע. הנצרות היא לאהוב את רעינו כמונו, ולעשות לכל בני האדם כפי שהיינו רוצים שיעשו לנו. הנצרות היא להיות עדינים, רחמנים וסלחנים, ולשמור את התכונות הללו שקטות בלבנו, ולעולם לא להתפאר בהן או בתפילותינו או באהבתנו לאלוהים, אלא תמיד להראות שאנו אוהבים אותו על ידי ניסיון עניו לעשות את הישר בכל דבר. אם נעשה זאת, ונזכור את חייו ואת תורתו של אדוננו ישוע המשיח, ונשתדל לנהוג לפיהם, נוכל לקוות בביטחון שאלוהים יסלח לנו על חטאינו ועל טעויותינו, ויאפשר לנו לחיות ולמות בשלום.”

“אני חושש שלעתים קרובות מדי אנחנו, הנוצרים, נותנים את הרושם שהאמת היא בדיה, בשל האופן שבו אנו חיים ובשל היעדר המסירות לתורת אדוננו.”

“אלוהים מחולל נפלאות שאין לתארן”

“אנו אזרחי השמיים. עלינו לנהוג בהתאם, כראוי לקריאתנו, באמונה במשיח.”

“נפלאות ואותות לעולם לא יחדלו”

“אתם עשויים לומר שטעינו כשקבענו את לידתו של ישו ל־25 בדצמבר. שקלו זאת: בשנת 3 לפנה״ס, 25 בדצמבר היה היום השמיני של חנוכה, היום שבו ניתן המתנה הגדולה מכול.... הנוצרים הראשונים לא היו ממציאים את התאריך, או משתמשים בתאריך של חג פגאני... התאריך נבחר בידי אנשים שזכרו.”

“אי אפשר לראות דבר כראוי בעוד העיניים מטושטשות מדמעות. ברוב הדברים אי אפשר לקבל את מה שרוצים אם רוצים אותו בייאוש כזה; בכל מקרה, אי אפשר להפיק ממנו את המיטב. עכשיו! בואו נדבר באמת ברצינות — וזה משתיק את כולם. אני מוכרח לישון טוב הלילה — וזה מכניס שעות של ערות. משקאות טעימים מתבזבזים על צימאון רעבתני ממש. האם גם כאן עצם עוצמת הגעגוע היא שמורידה את מסך הברזל, שגורמת לנו להרגיש שאנו מביטים אל תוך ריק כשאנו חושבים על מתינו? מי שמבקש (לפחות מי שמבקש בלהיטות יתרה מדי) אינו מקבל. אולי אינו יכול.”

“כדי להבין את רזי האל עלינו להתקדם מעבר להיגיון של בני האדם”

“אם אומרתי שבקרבת כדור הארץ ומאדים יש כוס תה סינית סובבת סביב השמש במסלול אליפטי, אף אחד לא יוכל להפריך את הטענה שלי, מוכן שאני מוסיף שגודלה של הכוס קטן מדי כדי להיראות אפילו בטלסקופים החזקים ביותר שלנו. אך אם אומר בנוסף, שכיוון שאין להפריך את הטענה שלי, זה התערבות בלתי נסבלת של הגיון האדם לספק אותה, היו מחשיבים אותי כמדבר בלי משמעות. אולם אם קיום כוס התה הזו נטען בספרים עתיקים, נלמדת כאמת קדושה בכל יום ראשון, ונקלטת במוחות ילדים בבית הספר, הספקן בקיומה יהפוך לסימן של אקצנטריות ויתן למאמין את הזכות לקבל את תשומת הלב של הפסיכיאטר בעידן מאור, או של המודק בעידן קודם.”