ספרים

“חינוך הוא מעגל של קריאה, חשיבה וכתיבה.”

“אני לבד, בתוך עולמה של הסיפור. התחושה האהובה עליי בעולם.”

“הספרות היא הר עשוי זהב בעולם העני הזה!”

“אני אוהב אותך, אמרתי לה. מעומק לבי. אני לא רוצה לעולם לשחרר אותך שוב. אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות. אני לא יכול לעשות שום צעד. בגללך? היא שאלה. הנהנתי.”

“אני לא רוצה לסיים לקרוא את הספר.”

“הפונדמנטליזם הדתי דוגל בהומופוביה, במיזוגיניה, בשנאת זרים, בפוליגמיה וברעות רעות פרימיטיביות רבות אחרות. האם אתם יכולים לדמיין שמישהו אומר לכם שאהבתכם לאהובכם היקר היא חטא! האם אתם יכולים לדמיין שמישהו אומר לכם שנשים נחותות מגברים, ושייעודן הוא רק לשרת את הגברים! האם אתם יכולים לדמיין שמישהו אומר לכם שגבר יכול להיות בעל כמה נשים, ובכל זאת להיחשב מתורבת! כאן אותו מישהו הוא פונדמנטליסט – מזיק תאורטי מתקופת האבן, שאיכשהו הצליח לשרוד גם בתוך כל עלייתה של החשיבה והאינטלקט. יצור כזה, שאין לו כל יכולת מנטלית מודרנית, אינו יודע דבר מעבר למילותיו של ספר, שנכתב לפני מאות או אלפי שנים, כאשר בורות הייתה מצב החשיבה המחדל בחברה. הוא לא רק מאמין שכל מילה בספר היא אמת מילולית, אלא משקיע את כל מאמציו כדי לשכנע אחרים להאמין באותו הדבר. כך, יהיה זה אנדרסטייטמנט לומר שיצור כזה הוא יצור חסר ערך. במציאות, יצור כזה עלול לחולל הדבקה קטסטרופלית בחברה, במיוחד אם אותה חברה כבר נתונה בעיצומה של סערה חברתית-פוליטית.”

“כשאני פותח אותם, לרוב הספרים יש ריח של זמן מוקדם יותר הדולף מבין הדפים — ריח מיוחד של הידע והרגשות שבמשך דורות נחו בשלווה בין הכריכות. כשאני שואף אותו, אני מעיף מבט בכמה עמודים לפני שאני מחזיר כל ספר למדף שלו.”

“אקדמאים ומתארים ניסה ארבעים שנה להטמין את יצירת הדמיון הגדולה ביותר באנגלית. הם משמיטים אותה, הם נוטים אליה בזלזול, הם עומדים בקבוצות גדולות עם גביהם אליה – מפני שהם פוחדים ממנה. הם פוחדים מטנינים. יש להם סמאוגופוביה. "אלה האורקים האכזריים!" הם צועקים, רודפים אחרי אדמונד וילסון. הם יודעים שאם יאשרו לטולקין, עליהם להכיר שסיפורת פנטזיה יכולה להיות ספרות, ושכן עליהם להגדיר מחדש מהי ספרות. וזהו יתר על המידה עייף להם לעשות זאת.”

“(...) סר בוריס נלחם והרג את הפגאני; סר גאווין, את הטורקי; סר מיילס, את הפולני; סר אנדרו, את הפרנקי; סר ריצ'רד, את האוסטרי; סר ג'ורדן, את הצרפתי; וסר הרברט, את הספרדי. אבל מכל ההרג והמסעות, מכל השתייה והאהבים, מכל ההוצאות, הציד, הרכיבה והאכילה, מה נותר? גולגולת; אצבע. ואילו, אמר, בהפנותו אל דףו של סר תומאס בראון, שהיה פתוח על השולחן – ושוב עצר. ככישוף העולה מכל חלקי החדר, מן רוח הלילה ומאור הירח, התגלגלה המנגינה האלוהית של המילים הללו, אשר פן יאפילו על דף זה, נניח להן לשכב שם קבורות, לא מתות, אלא חנוטות, כה רענן צבען, כה שלם נשימתן – ואורלנדו, בהשוותו את ההישג ההוא להישגי אבותיו, קרא כי הם ומעשיהם היו עפר ואפר, אך האיש הזה ומילותיו היו בני אלמוות.”

“כל הספרים בעולם מכילים לא יותר מידע מכפי שמשודר כוידאו בעיר אמריקאית גדולה אחת בשנה אחת. לא כל הביטים שווים בערך.”

“כתבי את חלומותייך ביומן, במחברת, בכרטיס או על לוח שעם. כשאת רושמת את חלומותייך, מופעלת בך עוצמה פנימית וכוח אלוהי כדי שתוכלי לפעול למימוש חלומותייך.”

“שפות שונות, מחשבות אחדות; עבד לחשיבה ולשליטיה.”

“בכל היקום יש נופים נוראים. עם זאת, לנשמה שמחוברת לקצב העדין של ספרייה, יש מעט יותר נופים גרועים מחור שבו אמור להיות ספר. מישהו גנב ספר.”

“אשתי היא תלמידה גדולה של התנ״ך. חייה נשלטים בידי התנ״ך יותר מכל אדם שהכרתי אי פעם. זה ספר ההוראות שלה, המצפן שלה.”

“חשבות שמשנות חיים הגיעו אלי תמיד דרך ספרים.”

“ירוק בטבע הוא דבר אחד, וירוק בספרות דבר אחר.”

“אז הוסיפה, בשמחת ילדותית, "נחיה בעוני, לא? כמו הדמויות בספרים. ואני תהיה יתומה ומאוד חופשית. חופשית וענייה! כמה תענוג!" היא הפסיקה, וזקפה את שפתיה אליו בנשיקה שמחה. "אין אפשרות להיות בשניהם יחדיו," אמר ג'ון, קשוח, "הבנו את זה. ואני אבחר להיות חופשי, כפי שזה עדיף משניהם...”

“למה ספרים... ספרי שמע... סיפורים נוצרים?... סרטים ומשחקים!?- התשובה, היא פשוטה מאוד, היא בשם הסבלנות.”

“חשיבותו של המקרי: להמשיך להתחכך באנשים, ספרים, חוויות שאיננו יודעים עדיין מה לעשות איתם.”

“חייו הקצרים והעזים של אורוול העידו זה שנים על כמה מאותן אמיתות שכבר היינו מודעים להן. מפלגות וכנסיות ומדינות אינן יכולות להיות כנות, אבל יחידים יכולים. ספרים אמיתיים אינם יכולים להיכתב בידי מכונות או ועדות. לא תמיד קל להבחין באמת, אבל שקר אפשר וחובה לכנות בשמו הנכון. והדמיון, כמו חיות בר מסוימות, כפי שאורוול עצמו ניסח זאת פעם, לא יתרבה בשבי. למעשה, המטפורה האחרונה הזאת יפה אך לא מדויקת. גם בתנאים הקשים ביותר, יש רצון אנושי להתנגד לכפייה. עלינו להאמין שגם עכשיו בצפון קוריאה, יש רעיונות חיים בתוך מוחות אנושיים שלא הוכנסו לשם בידי שום סמכות.”