ספרים

“...הדרך בה הוא "שמע" את העולם הזה והפיץ אותו הרחק מעבר לעצמו. אולי זהו, אמרתי לאלברטין, איכות זו, האינדיבידואלית, של עולם ייחודי שלא חושף אותו אף מלחין אחד אחר, בו אמת הגאונות מתגלה יותר מכל, יותר מאשר בתוכן הפועל עצמו. "גם בספרות?" שאלה אלברטין. "גם בספרות", אמרתי. ובעוד אני חוזר על דמיון יצירותיו של וינטוויל, הסברתי לאלברטין שגדולי הספרות מעולם לא יצרו יותר מאשר יצירה אחת, או אולי לא עשו יותר מאשר לשבור את יופיין האחד והאותו דרך מדיה שונות, אותו יופי שהם מביאים לעולם. "אם לא היה מאוחר מדי, יקירתי", אמרתי לה, "הייתי מראה לך איכות זו בכל הכותבים שאתה קוראת בהם בזמן שאני שוכב, הייתי מראה לך את זהותם, כמו בווינטוויל. המשפטים המפתח האלה, אותם אתה מתחילה להכיר כמו שאני, קטנטנה אלברטין,”

“כשאני נתקל בחסימת כתיבה, אני מפסיק לכתוב … בידיי; ואז אני מתחיל לכתוב ברגליי.”

“באופן אישי, אתם יכולים לקחת את האקדח שלי, אבל את הספר שלי תקבלו רק כשתעקמו את אצבעותיי הקרות והמתות מהכריכה.”

“אל תגיד שטויות, אל תשקר על מה שראית בסרט The Seasoning, אתה תעשה את זה, אני אעשה את זה ועוד הרבה אנשים. זו הייתה עובדה שהייתה נכונה, אבל היא הייתה מחוץ לבמה; מי שכתב אותה יודע הרבה על זה, ואם תפגוש אדם כזה, נסה להשיג הכול, לרשום הערות, וכנראה להכין איזו מין ספר או לכתוב מאמר על זה. כי הרבה אנשים עומדים מאחורי סיפור כזה..., אבל אתה צעיר מדי כדי להבין וטיפש מדי כדי למצוא את זה.”

“כל ספר טוב אחד משותף לו – הוא אמיתי יותר מאשר אם הוא קרה באמת”

“אם היית נופל החוצה עד קצה היקום, האם היית מוצא גדר קרשים ושלטים שעליהם כתוב אין מוצא? לא. ייתכן שהיית מוצא משהו קשה ומעוגל, כשם שהאפרוח ודאי רואה את הביצה מבפנים. ואם היית מנקר דרך הקליפה ההיא (או מוצא דלת), איזה אור גדול ושוצף עשוי היה לזרוח מבעד לפתחך בקצה החלל? האם ייתכן שתביט דרכו ותגלה שכל היקום שלנו אינו אלא חלק מאטום אחד על להב של עשב? האם ייתכן שתיאלץ לחשוב שבשריפת זרד אתה מעלה באש נצח של נצחים? שהקיום אינו מתרומם אל אינסוף אחד אלא אל אינסוף של אינסופים?”

“להרוג את הנשים? לא, אף אחד מעולם לא ראה דבר כזה בספרים. אתה מביא אותן למערה, מתייחס אליהן בנימוס הכי מופלג, ולאט לאט הן מתאהבות בך ואף פעם לא רוצות לחזור הביתה.”

“בבקורת ספרותית אין לבחור אלא להעתיק את הנבדק עליו את תשומת הלב של המבקר לדמות שגודלה וצורתו דומים לשלו.”

“ספרים מוכיחים לאדם כי מחשבותיו המקוריות אינו כל כך חדשות כפי שהוא חושב.”

“ככל שהמצב נואש יותר, כך יש יותר הזדמנות לנס. אם אתה זקוק למשהו מאלוהים, אתה צריך להיות במקום הנכון, בעמדה הנכונה ובזמן הנכון”

“הקרב בין הטוב לרע הוא הסיפור העתיק והחוזר ביותר בספר החיים. הוא לעולם אינו מסתיים, משום שלא משנה כיצד תכרות את זנבו של הרוע, הוא תמיד יצמח מחדש שוב ושוב. הסיפור הישן הזה ימשיך תמיד עד אינסוף, עד שנבחן מקרוב את שגיאות העבר שלנו כדי למנוע מן הנחש לקבל ראש חדש בעתיד. אפשר להשמיד שד, אבל שד חדש תמיד ישוב מאוחר יותר. אפשר להפיל מנהיג מושחת, אבל אחר יקום שוב עם הזמן. כל עוד האגו גובר על לבו של האדם, הרוע תמיד יתקיים, ואויבי האל ימשיכו להתרבות ולשגשג. אם עץ נושא פרי רע, אינך משמיד את העץ על ידי כריתת ענפיו או סילוק פריו, אלא על ידי השמדת שורשיו. אני רוצה שתביטו בעולם כעל העץ המורעל הזה. גם אם נחסל את אויבינו היום, ניצור חדשים מחר. הנוסחה לכרות את ראשו של הנחש אחת ולתמיד היא פשוטה מאוד, והפתרון הבסיסי הזה כתוב בכל ספרי הקודש שלכם — אהבה היא התשובה. הנגד-הכישוף החזק ביותר להשמדת כל כוחות הכישוף השחור הוא אהבה. אהבה טהורה ובלתי מותנית. אולם כדי להיות מסוגלים לשדר את תדר האהבה הנכון, יש להצליח תחילה בקרב האישי של הטוב מול הרע: לב (מצפון) מול שכל (אגו). ברגע שתלמדו להשתמש בלבכם כדי לחבק את כל היצורים החיים כפי שאתם מחבקים את בבואתכם שלכם, ולהשתמש בלבכם כדי לזהות אמיתות ולהנחות את מעשיכם, לבכם לא יהיה מופעל במלואו כדי לאהוב את כל האנושות בדרך הנכונה. במקום שיש אהבה, יהיו אמת ואור. הסירו את האהבה או את האמת, ונישאר לעד בחשכה. אמת, אור ואהבה חייבים כולם להתקיים יחד בהרמוניה מושלמת כדי לגבור על הרוע על פני האדמה. והם אינם יכולים להיות מוגבלים רק לחלק אחד של העולם, אלא למלוך כמלכות אלוהית על פני כל הגלובוס.”

“אהבת הספרים היא נהנתן.”

“אני רציתי להיכנס בין השורות השחורות של הדפוס, כמו שאתה חודר דרך גדר, ולישון תחת העץ התאום הירוק הגדול והמפואר.”

“כל כך הרבה אנשים טועים ורואים את התנ״ך כספר קריאה גרידא! הם קוראים בו מדי פעם! ובכן, זה דבר אצילי לעשות, אבל דרך רצינית יותר היא לראות את התנ״ך לא רק כספר קריאה, אלא כספר מעשי אמיתי למתפללים אמיתיים, ולחיות אותו ככזה!”

“התחלתי לכתוב ליד שולחן המטבח אחרי חצות. לקח עשרה חודשים לסיים את הספר הראשון ההוא; שלחתי אותו להוצאה לאור וקיבלתי איזשהו פרס, כך שזה היה כמו חלום — הופתעתי לגלות שזה קורה.”

“ספרות יכולה להראות לכם עולם אחר. היא יכולה לקחת אתכם למקום שמעולם לא הייתם בו. ברגע שביקרתם בעולמות אחרים, כמו אלה שאכלו מפרי הפיות, לעולם לא תוכלו להיות שבעי רצון לגמרי מן העולם שבו גדלתם. אי־שביעות רצון היא דבר טוב: אנשים שאינם מרוצים יכולים לשנות ולשפר את עולמותיהם, להשאיר אותם טובים יותר, להשאיר אותם שונים. ובעוד אנחנו עוסקים בנושא, הייתי רוצה לומר כמה מילים על בריחה מן המציאות. אני שומע את המונח נזרק לאוויר כאילו מדובר בדבר רע. כאילו ספרות "בורחת" היא אופיום זול שמשמש את המבולבלים, את הטיפשים ואת המולכים שולל, וכאילו הספרות היחידה הראויה, למבוגרים או לילדים, היא ספרות מימטית, המשקפת את הגרוע שבעולם שבו הקורא מוצא את עצמו. אם הייתם לכודים במצב בלתי אפשרי, במקום לא נעים, עם אנשים שהתכוונו להרע לכם, ומישהו היה מציע לכם בריחה זמנית, מדוע לא הייתם נוטלים אותה? וספרות בריחה היא בדיוק זאת: ספרות שפותחת דלת, מראה את אור השמש שבחוץ, נותנת לכם מקום ללכת אליו שבו אתם בשליטה, עם אנשים שאתם רוצים להיות איתם (וספרים הם מקומות אמיתיים, אל תטעו בכך); וחשוב מכך, במהלך הבריחה שלכם, ספרים יכולים גם לתת לכם ידע על העולם ועל מצוקתכם, לתת לכם כלי נשק, לתת לכם שריון: דברים ממשיים שתוכלו לקחת בחזרה אל הכלא שלכם. מיומנויות וידע וכלים שתוכלו להשתמש בהם כדי לברוח באמת. כפי שהזכיר לנו ג'יי. אר. אר. טולקין, האנשים היחידים שיוצאים נגד הבריחה הם הסוהרים.”

“אלוהים גילה את עצמו בספר הנקרא התנ״ך”

“זה פשוט מדהים: אם אני משחק במשחק, אני חושב, לא? אם אני צופה בסרט, אני פשוט מסיים ספר...”

“שירה אינה אי, היא הגשר. שירה אינה ספינה, היא סירת ההצלה. שירה אינה שחייה. שירה היא מים.”

“למה שירה, שואלים? משום החיים, אני עונה.”