אמנות

“תמיד חייבת להיות התנגדות, כי האויב תמיד מתנגד למה שהאדון הכריז.”

“לא רק האמן מתבונן באמנותו בהערצה, אלא גם אמנותו מתבוננת באמנו בהערצה!”

“בואו נדבר על הרגש האהוב ביותר על האנושות – אהבה. עם זאת, אהבה עצמה איננה רגש יחיד, אלא תערובת של רבים. זוהי תחושה כה קסומה, עד שהיא מעוררת השראה באמנים, במדענים, בפילוסופים ובחושבים זה דורות. אלברט איינשטיין אמר, "כל אדם שיכול לנהוג בבטחה תוך כדי נשיקה לילדה יפה פשוט אינו מעניק לנשיקה את תשומת הלב הראויה לה". גאונים ברחבי העולם הגו יצירות שונות תחת כישוף האהבה. משוואת הגל של שרדינגר, קרינת הוקינג של הוקינג, שיריו של טאגור, שיריו של רומי, הם רק כמה מבין שפע הספרות המדעית והפילוסופית שנוצרה תחת השפעתה החידתית והחמה של האהבה. לכן, מבחינה טכנית, בהחלט שווה להיות משוגע מאהבה.”

“האושר הוא מה שחשוב, להרגיש חי — לא אמנות או ידע או כסף.”

“אתם יכולים להמשיך לבכות על אותו כאב ולהתלונן על אותן סיטואציות, או שאתם יכולים להרחיב את התודעה שלכם ולצמוח. אולי אני לא לבד כשאני אומרת שלפעמים כולנו קצת מתבלבלים ומרגישים שאנחנו חייבים לאנשים ולמקומות לנסות יותר, כשבמציאות, רוב הזמן הלקחים הופכים ללקחי חיים אם איננו לומדים מוקדם במשחק את אמנות ההינתקות השלווה.”

“האמנות היא הדבר הרציני היחיד בעולם. והאמן הוא האדם היחיד שאינו רציני לעולם.”

“אין דבר גרוע יותר מהשיבה לכתוב רומן ולקבוע, "טוב, אז אני אעשה משהו בעל ערך אמנותי גבוה.”

“לפעמים העובדה שאינך מצליח לחוש את אלוהים אינה מעידה שהוא איננו שם. היא רק מעידה שאתה מסתובב במקום הלא נכון. המערה אינה מקום פיזי, היא מצב נפשי.”

“למה צריך שספרות תהיה קלה? לפעמים אתה יכול לעשות את מה שאתה רוצה בצורה פשוטה, ישירה, שמתאימה בדיוק. לפעמים לא. קריאה אינה פעולה פסיבית. ספרים אינם טלוויזיה. כל אמנות היא תגר חילופי. מי שיצר את העבודה ומי שבא אליה – לשניהם יש משימה. אני לא עושה בכוונה את העבודה מבולבלת, אבל אני מבקשת מאיתך מאמץ.”

“כתיבה היא אמצעי מופת ליצור מגע עם מכלול העצמי. מה שבסופו של דבר מרכיב את העצמי הוא לקט של ידע אישי הנגזר מחוויות גופניות, מנטליות ורגשיות. הדרך היחידה להתחקות אחר העצמי היא להבין מה מרכיב את רכיביו. העצמי הוא מה שאנו עושים, חושבים ופועלים. כתיבה אינה רק מתעדת את פעולותיו של העצמי. כתיבה, בדומה לפעילויות אמנותיות אחרות, היא אחת הפעילויות היסודיות שעצמי יכול לבצע.”

“גברת ג'ו הייתה עקרת בית נקייה מאוד, אך הייתה לה אמנות מעודנת להפוך את הניקיון שלה לבלתי נוח ובלתי מתקבל יותר מן הלכלוך עצמו. ניקיון קרוב לאלוהות, ויש אנשים שעושים את אותו הדבר גם בדתם.”

“אבל, אמר איוון, כשהוא נראה שלא שומע את דברי אחיו, "פגשתי לפני זמן קצר במוסקבה בולגרי שסיפר לי על הפשעים שביצעו הטורקים והצ'רקסים בכל רחבי בולגריה מפחד מהפגנה כללית של הסלאבים. הם שרפים כפרים, רצחים, פוגעים בנשים וילדים, תולים את השביים באוזניהם על גדרות, משאירים אותם כך עד הבוקר, ומבוקר הם תולים אותם – כל סוגי דברים שאין אפשר לתאר. מדברים לפעמים על אכזריות חיה, אבל זה צדק גדול וזלזול בחיות; חיה מעולם לא תהיה אכזרית כמו אדם, לא אכזריות אמנותית כזו. הטיגריס רק נושך ומגרען, זה הכל שהוא יכול לעשות. הוא לא היה חושב אף פעם לתלות אנשים באוזניהם, גם אם היה יכול לעשות זאת. טורקים אלה נהנו גם לטשטש ילדים – חיתוך עובר מהרחם של האם, וזריקת תינוקות באוויר ולכידתם על קצות”

“רוב האנשים טובים הרבה יותר בלומר דברים במכתבים מאשר בשיחה, ויש אנשים שיכולים לכתוב מכתבים אמנותיים ומקוריים, אבל כשהם מנסים לכתוב שיר או סיפור או רומן הם נעשים יומרניים.”

“האמנות, אפילו האמנות של ההיקף הרחב ביותר ושל החזון הרחב ביותר, לעולם אינה יכולה באמת להראות לנו את העולם החיצוני. כל מה שהיא מראה לנו הוא את נשמתנו שלנו, העולם היחיד שאותו אנו מכירים באמת. והנשמה עצמה, נשמתו של כל אחד מאיתנו, היא לכל אחד מאיתנו תעלומה. היא מסתתרת באפלה ומהרהרת, והתודעה אינה יכולה לספר לנו על פעולותיה. התודעה, אכן, אינה מספקת כלל כדי להסביר את תוכן האישיות. האמנות, ורק האמנות, היא המגלה אותנו לעצמנו.”

“מקור שווה יותר מעותק”

“אמנים חובתם לדבר ולפעול כאשר ממשלות נכשלות, ואם לא נעשה זאת, אז אכן ראויים לעולם שאנחנו מקבלים.”

“מה שצריך להיות חסר גבולות הוא אהבת החיים של האדם, לא אהבת האמנות או הידע של האדם.”

“העולם החיצוני יכול רק להאיץ או לעצור את חוויית הטבע האמיתי שלך. בכל פעם שמשהו יפה נותק נשמתך, זהו אתה חווה את עצמך. בכל פעם שאתה מתאהב באדם, זהו אתה חווה את עצמך. בכל פעם שחיוך ילד נותן לך שמחה בלתי-נאמרת, זהו אתה חווה את עצמך. הטבע האמיתי שלך יפה. החיים הם אמנות מחדשת את עצמך, פעם אחר פעם, בצורות שונות, מצהירים, שמחים, מקבלים. אתה יפה. אתה החיים עצמם.”

“אנו, לא במטפורה אלא באמת לאמיתה, יצירת אמנות אלוהית, דבר שאלוהים יוצר, ולפיכך דבר שלא יהיה שבע רצון ממנו עד שיהיה לו אופי מסוים. כאן שוב אנו נתקלים במה שכיניתי “המחמאה הבלתי נסבלת”. על סקיצה שנעשתה באגביות כדי לשעשע ילד, אמן אולי לא ישקיע מאמץ רב: הוא עשוי להסתפק בכך שיניח לה להיות, אף שאינה בדיוק כפי שהתכוון שתהיה. אבל על התמונה הגדולה של חייו — היצירה שהוא אוהב, אף שבאופן שונה, בעוצמה שבה גבר אוהב אישה או אם ילד — הוא ישקיע מאמץ אינסופי — וללא ספק, בכך יגרום לתמונה מאמץ אינסופי אילו הייתה בעלת תודעה. אפשר לדמיין תמונה בעלת תודעה, לאחר ששפשפו אותה וגרדו אותה והתחילו אותה מחדש בפעם העשירית, מאחלת שהייתה רק סקיצה זעירה שמלאכתה הושלמה בתוך דקה. באותו אופן, טבעי לנו לאחל שאלוהים היה מייעד לנו גורל פחות מפואר ופחות מפרך; אבל אז אנו מאחלים לא ליותר אהבה אלא לפחות.”

“אז זו המשאלה שלי בשבילך, ולכולנו, והמשאלה שלי בשביל עצמי. עשו טעויות חדשות. עשו טעויות מפוארות ומדהימות. עשו טעויות שאיש מעולם לא עשה לפני כן. אל תקפאו, אל תעצרו, אל תדאגו שזה לא מספיק טוב, או שזה לא מושלם, מה שזה לא יהיה: אמנות, או אהבה, או עבודה או משפחה או חיים.”