אמנות

“יש לנו את האמנויות שלנו כדי שלא נמות מן האמת”

“החיים הם מסתורין—מסתורין של יופי, אושר ואלוהות. מדיטציה היא האמנות של חשיפת המסתורין הזה.”

“לא קיבלתי שום הבטחה לכך שמשהו שנוכל לעשות יכחיד את הסבל. אני חושב שהתוצאות הטובות ביותר מושגות בידי אנשים שעובדים בשקט ובסבלנות על מטרות מוגבלות, כגון ביטול סחר העבדים, או רפורמה בבתי הסוהר, או חוקי המפעלים, או שחפת, ולא בידי אלה שחושבים שהם יכולים להשיג צדק אוניברסלי, או בריאות, או שלום. אני חושב שאמנות החיים טמונה בהתמודדות עם כל רוע מיידי ככל יכולתנו.”

“אמנות אינה אלא יצירת רגש בצורתך שלך”

“תפקידו של האמן הוא להמציא, לא לתעד.”

“כשנודע לנו שמדובר בכוכב לכת דומה לכדור הארץ, רק עם אקלים טוב יותר ואנשים גרועים יותר—כשנודע לנו שהם כלם פרופרטריאנים, מלחמים במלחמות, מקבלים חוקים, אוכלים בזמן שאחרים צמאים, וברגע כלשהו הם גם מתבגרים, סובלים מזל רע, סובלים מפצעים ברגליים ומקורנים בקצות אצבעותיהם—כשנודע לנו כל זה, מדוע עדיין נראה כל כך שמח—כאילו חייהם שם חייבים להיות שמחים? "אם אתה יכול לראות את כל הדבר", אמר, "נראה שזה תמיד יפה. כוכבי לכת, חיים... אך קרוב, העולם כולו אפר וצורמים. וממחזור ליום, החיים עבודה קשה, אתה מתייאש, אתה אובד את התבנית. אתה צריך מרחק, פסק זמן. הדרך לראות כמה יפה האמנות היא לראות אותה כירח. הדרך לראות כמה יפה החיים היא מנקודת מבט המוות.”

“אני מנסה להימנע מהרעיון לעסוק באמנות מאז שסיימתי תואר באנגלית וליטרטורה, כי אני חושב שהרעיון של אמנות מוות יצירתיות.”

“מה שהאמנות מבקשת להפר הוא המונוטוניות של הטיפוס, העבדות של המנהג, העריצות של ההרגל, והפחתתו של האדם לרמתה של מכונה.”

“כל אדם כותב את סיפור חייו בדומה לאופן שבו מוזיקאי מלחין מוזיקה. הסופר מילן קונדרה ציין: ״מבלי להבין זאת, הפרט מלחין את חייו על פי חוקי היופי גם בזמנים של מצוקה גדולה״. בהנחיית חושם האסתטי ליופי, אדם הופך את האירועים המכוונים והמקריים של חייו למוטיב אפיזודי אקספרסיבי, אשר היצירה האמנותית מקבלת בו מקום קבוע בהרכב של תודעתו.”

“כל האמנות החלה כאמנות קדושה, אתה יודע? כלומר, כל הציור החל כציור דתי. כל הכתיבה החלה ככתיבה דתית.”

“יצירת אמנות דורשת מידה של כוונה מודעת. כל יצירות האמנות דורשות אדם מהורהר השואב ממאגר הידע שלו ושוקע במרחבי הזיכרון והדמיון כדי ליצור ביטוי חיצוני, תקשורתי. רק בני אדם יכולים להישען על המתח הדיאלקטי שבין זיכרון לדמיון כדי ליצור עיבודים אמנותיים.”

“אני נהנה ממוזיקה ואמנות מלנכוליות. הן לוקחות אותי למקומות שאני בדרך כלל לא מגיע אליהם.”

“אמנות ארוכה, חיים קצרים, דין קשה, הזדמנות עוברת במהירות. לפעול קל, לחשוב קשה; לפעול לפי מחשבותינו מאתגר.”

“מה שאנו פוגשים ביצירות אמנות ובפילוסופיה הם גרסאות אובייקטיביות של כאבינו ומאבקינו שלנו, המעוררות ומוגדרות בצליל, בשפה או בדימוי. אמנים ופילוסופים לא רק מראים לנו מה חשנו, הם מציגים את חוויותינו באופן נוקב ואינטליגנטי יותר מכפי שהיינו מסוגלים; הם מעניקים צורה להיבטים של חיינו שאנו מזהים כשלנו, אך לעולם לא היינו יכולים להבין בבהירות כזו בכוחות עצמנו. הם מסבירים לנו את מצבנו, ובכך עוזרים לנו להיות פחות בודדים מולו ופחות מבולבלים ממנו.”

“ערפל לערפל, טיפות לטיפות. כי מים אתה, ואל המים תשוב.”

“מרווין, לאחר שפתר את כל הבעיות המרכזיות במתמטיקה, בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, בסוציולוגיה, בפילוסופיה, באטימולוגיה, במטאורולוגיה ובפסיכולוגיה של היקום — למעט בעייתו האישית, ושלוש פעמים עליה — היה קשור מאוד למה לעסוק, ולכן החל לכתוב שירי תהילה קצרים, עצובים, ללא טון או אפילו מוטיב. השיר האחרון שלו היה לולאה. מרווין חזר עליו: "עכשיו השתקה העולם את עצמו, החושך לא יאכל את ראשי, אני רואה באינפרא אדום, הוא הפסיק כדי לאסוף את הכוח האמנותי והעצבי כדי להתמודד עם השיר הבא. "עכשיו אני מטליט את עצמי לישון, נסה לספור צאן חשמלית, חלומות מתוקים שאתה יכול לשמור.”

“לעולם לא אקבל את החיים כפי שהם. אני לא צריכה חיים קלים. הדרך שלי נועדה להיות קשה, כי כל דבר ששווה שיהיה לי בעולם הזה ייקח אותי עד לקצה הווייתי. אני אתגבר על כל מה שעברתי אי פעם ואעצב את עתידי להיות זה שאלוהים התכוון שיהיה לי. אני אאסוף את שברי הכאב הזה ואפסל אותו לאמנות. אני לא רגילה, ומעולם לא הייתי. אני צועדת אל זכותי מלידה כמלכה שראשה מורם גבוה. נולדתי לעשות זאת!”

“עולם שבו רוב האנשים היו מפנימים את הלקחים הגלומים באמנות טראגית היה עולם שבו תוצאות כישלונותינו היו בהכרח חדלות להכביד עלינו כל כך.”

“העניין בללמוד איך להילחם הוא שכמה מאיתנו לא נולדו עם הרצון הזה. אומרים שיש שנולדו לוחמים; אבל בדרך כלל לא מציינים שאחרים פשוט לא. כמה מאיתנו נאלצים בידי החיים להרים נשק ולהילחם. רבים מאיתנו. האמנות טמונה בידיעה מתי להניף את הנשק הזה ומתי להניח אותו. אני לא חושבת שזה עניין של להעמיד פנים כאילו אנחנו, באופן אידיאלי, לא נפגענו מהחיים ולא נגענו בחושך; כי זו צביעות. אלא אני חושבת שזה עניין של להיות נאמנים לאמת שלך וללמוד מתי להילחם וללמוד מתי להיות רכים. בתקווה, רגעי הרכות שלנו בחיים יעלו במידה רבה על רגעי הלחימה שלנו, יקדימו אותם ויעקפו אותם.”

“האמנות לעולם לא צריכה לנסות להיות פופולרית. הציבור צריך לנסות להפוך את עצמו לאמנותי.”