“מרווין, לאחר שפתר את כל הבעיות המרכזיות במתמטיקה, בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, בסוציולוגיה, בפילוסופיה, באטימולוגיה, במטאורולוגיה ובפסיכולוגיה של היקום — למעט בעייתו האישית, ושלוש פעמים עליה — היה קשור מאוד למה לעסוק, ולכן החל לכתוב שירי תהילה קצרים, עצובים, ללא טון או אפילו מוטיב. השיר האחרון שלו היה לולאה. מרווין חזר עליו: "עכשיו השתקה העולם את עצמו, החושך לא יאכל את ראשי, אני רואה באינפרא אדום, הוא הפסיק כדי לאסוף את הכוח האמנותי והעצבי כדי להתמודד עם השיר הבא. "עכשיו אני מטליט את עצמי לישון, נסה לספור צאן חשמלית, חלומות מתוקים שאתה יכול לשמור.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←