“כשנפגעים, הגוף מתחיל מיד לנסות לרפא את הפגיעה. כך גם עם הרגשות: אם נפגענו פגיעה חברתית, כגון דחייה או התעללות, מיד מתחילים לנסות לרפא אותה. כמו שהדם יוצא מפצע, כך זורמים הרגשות מפצעים נפשיים. ואז, מה אנו באמת צריכים באותו רגע? כשאנחנו מחוץ לסיטואציה המסוכנת שפגעה בנו, וכשמשהו קטן מעורר אותנו – מה אנו צריכים? צריכים שיהיה לנו מישהו שיקבל אותנו ויאמר: "וואו, אתה רגיש מאוד, לא?" או "שמע, לא כוונתי כך"? צריכים שיהיה מישהו שיפריך את מעשיו או יאמר לנו להרגיע, כי הסיטואציה לא דרשה תגובה כזו? ואולי, מאיתנו עצמנו, אולי לא צריכים ארבעה פאונד של דין וחשבון עם כמות גדולה של בושה? צריכים לברוח, לדכא, לשנוא את הרגישות ”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←