“אך מי קורא כדי להביא לידי סיום, רצוי ככל שיהיה? האין כמה עיסוקים שאנו עוסקים בהם מפני שהם טובים כשלעצמם, וכמה תענוגות שהם סופיים? והאם אין זה אחד מהם? לפחות, לעיתים חלמתי כי כאשר יפציע יום הדין והכובשים הגדולים והמשפטנים והמדינאים יבואו לקבל את גמוליהם—את כתריהם, את זרי הדפנה שלהם, את שמותיהם החקוקים לעד בשיש שאינו מתכלה—יפנה הכול-יכול אל פטרוס ויאמר, לא בלי קנאה מסוימת כאשר יראה אותנו באים עם ספרינו תחת זרועותינו, “ראה, הללו אינם זקוקים לגמול. אין לנו דבר לתת להם כאן. הם אהבו לקרוא.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←