“כזו הייתה מורכבותם של הדברים. שכן מה שקרה לה, במיוחד בשהותה אצל בני משפחת רמזי, היה להכריח אותה לחוש בעוז שני דברים מנוגדים בו־זמנית; זה מה שאת מרגישה, היה האחד; זה מה שאני מרגישה, היה האחר, ואז הם נאבקו יחד במוחה, כמו עכשיו. זה כה יפה, כה מסעיר, האהבה הזאת, עד שאני רועדת על סיפה, ומציעה, ממש שלא כהרגלי, לחפש סיכה על חוף הים; וגם היא התשוקה הטיפשית ביותר, הברברית ביותר מכל תשוקות האדם, והופכת צעיר נחמד בעל פרופיל כשל אבן חן (של פול היה מעודן להפליא) לבריוני עם מוט ברזל (הוא התרברב, הוא היה חצוף) ב-Mile End Road. ואף על פי כן, אמרה לעצמה, משחר הימים הושרו אודות לאהבה; זרים נערמו ושושנים; ואם היית שואל תשעה אנשים מתוך עשרה, היו אומרים שאינם רוצים אלא זאת – אהבה; ואילו הנשים, לשפוט לפי ניסיונה שלה, היו חשות כל העת: זה לא מה שאנחנו רוצות; אין דבר משעמם, ילדותי ובלתי אנושי מזה; אך גם זה יפה והכרחי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←