“כאן היא הטיחה את כף רגלה בחוסר סבלנות, והראתה סנטימטר או שניים של שוק. מלח על התורן, שבמקרה הביט למטה באותו רגע, נבהל כל כך עד שאיבד את שיווי משקלו וניצל רק בקושי רב. אם מראה הקרסוליים שלי פירושו מוות לבחור הגון, שאין ספק שיש לו אישה וילדים לפרנס, עליי, מתוך אנושיות גמורה, לכסות אותם, חשבה אורלנדו. ואף על פי כן, רגליה היו בין יופיה הבולטים ביותר. ואז החלה לחשוב לאיזו תהום מוזרה הגענו, כשאת כל יופיה של אישה צריך להסתיר פן מלח ייפול מראש התורן. לעזאזל איתם! אמרה, כשהיא מבינה לראשונה מה, בנסיבות אחרות, היו מלמדים אותה בילדותה, כלומר, את האחריות הקדושה של הנשיות...”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←