“לעת עתה לא היה עליה לחשוב על איש. היא יכלה להיות היא עצמה, לבדה. וזה היה מה שעכשיו חשה לעיתים קרובות את הצורך בו — לחשוב; ובכן, אפילו לא לחשוב. להיות שקטה; להיות לבדה. כל ההוויה והעשייה, המתרחבות, המנצנצות, הרמות־קול, התאדו; ואדם התכווץ, בתחושת חגיגיות, להיות עצמו, ליבה דמוית־יתד של אפלה, דבר מה שאינו נראה לאחרים... והעצמי הזה, לאחר שנשמטו ממנו קשריו, היה חופשי להרפתקאות המוזרות ביותר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←