“ראיתי את הקוצרה הזאת. היא הייתה בשדה שלה. היא הלכה בצעדים גדולים, קוצרת וקוצרת, שלד שחור המניח לדמדומים לחלוף. בצל, שבו נדמה שהכול רועד ונסוג, האדם עקב בעיניו אחר זוהר החרמש. והניצחונות תחת קשתות הניצחון נפלו; היא הפכה את בבל למדבר, את הכס לכבשן ואת הכבשן לכס, את הוורדים לזבל, את הילדים לציפורים, את הזהב לאפר, ואת עיני האמהות לנחלים. והנשים צעקו: - החזירי לנו את היצור הקטן הזה. כדי להמיתו, למה הולדת אותו? - זה היה רק יבבה על הארץ, למעלה, למטה; מידיים בעלות אצבעות גרמיות בקעו דרגשי המוות השחורים; רוח קרה רשרשה בתכריכים האינסופיים; העמים המבוהלים נראו תחת החרמש האפל כעדר רועד הבורח באפלה; הכול היה תחת רגליה אבל, אימה ולילה. מאחוריה, המצח שטוף להבות רכות, נשא מלאך מחייך את אלומת הנשמות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←