“האוטק הקטן התחבא בין הגגות של הבית, כמו שיכול היה לעשות כשנכנסים זרים. שם נשאר בזמן שהגשם פגע בקירות, האש דעכה והלילה, שטף את הזמן בהדרגה, הותיר את האישה הזקנה נרדמת ליד האשפה. אחר כך ירד האוטק והגיע אל גד, שנשכב קפוא ורגוע על המיטה. הוא החל ללעוס את ידיו וזרועותיו, באיטיות ובעקשנות, בלשונו היבשה והאדמדמה. נצמד לצידו של ראשו, ליס את המצח, את הפנים החבוטות, ואת העיניים הסגורות שלו, בקול רך. ואז, בהדרגה, תחת מגע זה הרך, התעורר גד. הוא התעורר, לא ידע איפה היה, איפה הוא נמצא, ולא מה היה האור האפור הדל שסביבו, שזה היה אור השחר שבא לעולם. אחר כך התכנס האוטק ליד כתפו, כמו שיכול היה לעשות בדרך כלל, ונרדם. מאוחר יותר, כשגד חשב על הלילה הזה, ידע”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←