“אתה מבין מה אני אומר?" צעק מויס. "אי אפשר פשוט להסתובב ולהרוג אנשים!" "למה לא? אתה כן." הגולם הוריד את זרועו. "מה?" הטיח מויס. "אני לא! מי אמר לך את זה?" "הגעתי לזה בעצמי. הרגת שתיים נקודה שלוש שלוש שמונה אנשים," אמר הגולם בשלווה. "מעולם לא הנחתי אצבע על איש בחיי, מר פאמפ. ייתכן ש— כל הדברים שאתה יודע שאני, אבל אני לא רוצח! אפילו לא שלפתי חרב!" "לא, לא עשית. אבל גנבת, מעלת בכספים, רימית והונאת בלי הבחנה, מר ליפוויג. הרסת עסקים והחרבת מקומות עבודה. כשבנקים קורסים, לעיתים נדירות דווקא הבנקאים הם אלה שמרעבים. המעשים שלך לקחו כסף מאלה שכבר מלכתחילה היה להם מעט מדי. באלף דרכים קטנות האצת את מותם של רבים. אתה לא מכיר אותם. לא ראית אותם מדממים. אבל חטפת לחם מפיהם וקרעת בגדים מגבם. לשם ספורט, מר ליפוויג. לשם ספורט. לשם חדוות המשחק.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←