“אני מנדבת. האור נשרף כחול. תלוליות דביקות, דמויות דבש, נוטות ומתעבות, דמעות. הרחם האדמתי מזריק את עצמו מחדלותו המת. אווירי ערפילי, שחורים, מגלפים אותי כמו כיסויי ראש רופפים, רציחות קרות. הם מתחברים אלי כמו אגוזי תות. מערה עתיקה של סידן, קרחונים, מערה עתיקה של אכוי. אפילו החולדות הלבנות, אלה ה"חסידים הקדושים". ודגי הנחשים — אהה! — הם שטיחי קרח, סכין ערפילית, דת פיראניה, שותה את קדושת הנישואים הראשונה ממאצבעותי החיות. הנר משתולל ומתאושש לגובהו הקטן, ליבו הצהוב מתחזק. אהבה, איך הגעת אלי? אהבה, עובר זוכר, גם בשינה, את מיקומך הצלב. הדם פורח נקי בך, יהלום.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←