“אני הולכת לבד; הרחוב בלילה מתעקלת מתחת לרגלי, עיני סגורות והביתות החולםות כבות כל אחת. על פי רצוני תלה הירח את כיפתו הכוכבית מעל הגגות, גבוה. אני מקטינה בתים ומקטינה עצים על ידי הליכה רחוק; הניצב שלי נושל את העצמות של העם-בזקוקים, שלא מודעים כיצד הם מתקטנים, צוחקים, נושקים, שיכורים, ולא יודעים שאם אני בחרתי להרפיד את עיני, הם מתים. כשאני בתנוחה טובה, אני מעניקה לעשב את ירוקו, לשמים את הכחול, ולשמש את הזהב; אבל במצבי הקרים ביותר, אני מחזיקה שליטה מוחלטת להחרים צבע, ולהעניש כל פרח ללא קיום. אני יודעת שאתה נראה חי וצבעוני לצידי, שאתה טוען שלא יצאת מתוך ראשי, שאתה טוען שא”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←