“חוקרים תנ"כיים רבים סבורים כי סיפור נפילת האדם מגן העדן הוא זיכרון תרבותי של המעבר מהאיסוף לאגרiculture: "בזעמך תאכל לחם". למה עזבו אבותינו הציידים את גן העדן? עבור רבים, זה מעולם לא היה בחירה מודעת: הם הכפילו את עצמם עד שנפלו לתלוש מלטוסי, בו לא יכול עוד האדמה להאכילם, והם נאלצו לגדל את מזונם בעצמם. המדינות התפתחו מאוחר יותר, והציידים-לקטים שגרו על גבולותיהן יכלו או להיספג בהם או להמשיך בחייהם הישנים. עבור אלה שיש להם בחירה, גן העדן היה ככל הנראה מסוכן מדי. כמה חורים בשיניים, דלקת אחת, וצמיחה של כמה אינץ' היו מחיר קטן מדי עבור סיכוי טוב פי חמישה שלא להיפצע מחץ.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←