“אלא אם כן, כמובן, אין דבר כזה מקרה;... ובמקרה כזה, עלינו או—באופטימיות—לקום ולמחוא כפיים, כי אם הכול מתוכנן מראש, אז לכולנו יש משמעות ואנו נחסכים מן האימה של הידיעה שאנו אקראיים, בלי למה; או לחלופין, כמובן, אנחנו עשויים—כפסימיסטים—להרים ידיים כאן ועכשיו, מתוך הבנה של חוסר התוחלת שבמחשבה, בהחלטה, בפעולה, שכן שום דבר שאנו חושבים אינו משנה ממילא, הדברים יהיו כפי שיהיו. אם כן, היכן האופטימיות? בגורל או בכאוס?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←