“האדס הרשה לעצמו חיוך קלוש ביותר, אבל לא היה שום דבר אכזרי בעיניו. ״אני יכול להניח שהניעו אותך כמה סיבות. הנקודה שלי היא זו: אתה ואני עלינו לעזרת אולימפוס משום ששכנעת אותי לשחרר את כעסי. אני הייתי מעודד אותך לעשות אותו הדבר. ילדיי כה לעיתים רחוקות מאושרים. אני… הייתי רוצה לראות אותך יוצא מן הכלל הזה.״ ניקו בהה באביו. הוא לא ידע מה לעשות עם האמירה הזאת. הוא יכול היה לקבל הרבה דברים לא מציאותיים – המוני רוחות, מבוכים קסומים, מסע דרך צללים, קפלות עשויות עצמות. אבל מילים רכות מפי אדון השאול? לא. זה לא היה הגיוני.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←