“לא אפשר..." אמר לי. "אני יודעת," הסכמתי. אז פיו היה על פיי שוב, וזמן זה ידעתי שאין עוד דרך לחזור. לא היו חומות הפעם. הגופות שלנו התחברו זו לזו כשהתאמץ להסיר את מעילי, אחר כך את חולצתו, אחר כך את חולצתי שלי... זה היה ממש כמו כשנלחמנו על הרחבה לפני כן – אותה התלהבות, אותה חום. אני חושבת שבסוף היום, האינסטינקטים שמניעים את הקרב ואת המין לא כל כך שונים. הם באים מהצד החייתי שלנו. אבל ככל שהלבשות נפרדו, זה עלה מעבר לפשוט התלהבות חייתית. היה מתוק ומרגש בו זמנית. כשהסתכלתי בעיניו, ידעתי ללא ספק שהוא אוהב אותי יותר מכל אדם אחר בעולם, שאני הצלתו, בדיוק כמו שהוא הצלתי אותי. לא ציפיתי שפעם הראשונה תהיה בחדר ביער, אבל הבנתי שהמקום לא חשוב. האדם חשוב. עם מי שאוהבים”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←