“הייתי נותרת ראשי, עם חיוך שלא יכולתי לשלוט בו, ונתתי לו נשיקה על הלחי. אדריין. בעלי. אם מישהו אמר לי שנה לפני כן שאני אהיה נשואה, הייתי אומרת לו שהוא צוחק. אם הייתי שומעת שאני אהיה נשואה לוורמפייר, הייתי אומרת לו שהוא אובד את דעתו. כשהייתי מבטת באדריין עכשיו, הרגשתי גלי אהבה עולים בתוכי, למרות המתיחות שביןנו קודם לכן. לא יכולתי עוד לדמיין חיים ללאו בתוכם. זה היה בלתי אפשרי. יכולתי לדמיין חיים איתו שלא היו כוללים אותנו מאוחסנים בחדרי מלון עם אמו שלו, כששנינו נרדפים על ידי עמיינו ומפתחים נגדם תוכניות רעות? כן, בוודאי. היו לי הרבה עתידים שאתם אהבתי לדמיין עבורנו, אך זהו היה הדרך הנוכחית שלנו עד שמשהו מופלא יקרה. מחוץ לשעריו של בית המשפט, עמיי רצו לכלא אותי. בת”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←