“האם אתה בסדר עם מה שאנחנו הזמננו?" שאלה אנג'לין אותו. "לא אמרת דבר על בקשותיך." ניל רעד את ראשו, פניו קשוחות. שיערו האפל היה קצור בצורה כואבת ויעילה. סוג של דברים ללא פשרות, כאלה שאנשי האלכימיה היו אוהבים. "אני לא יכול לבזבז זמן במחלוקות על דברים קטנים כמו פפפרוני או פטריות. אם הייתי לומדת בבית הספר שלי בדבונשייר, הייתי מבינה. בשנה השנייה שלי, הותירו אותנו לבד על הביצות ללמוד מיומנויות שרדות. שלושה ימים אוכלים ענפים וערבה, ותדעי שלא לווותר על כל מה שמגיע לך." אנג'לין וג'יל צויצו כאילו זה היה הדבר הגס והגברי ביותר שהן שמעו אי פעם. אדדי נראה כפי שאני חשבתי, מנסה להבין אם זה האיש ממש כפי שהוא נראה או רק גאון עם מילים שמזעזעות את הלב.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←