“אדריאן דחף את פניי כלפי מעלה אליו ונשק אותי. כמו תמיד, העולם סביבי התעכב. לא, העולם הפך לאדריאן, רק לאדריאן. נשיקתו הייתה כפי שהייתה תמיד, מרתיעה כמו תמיד, מלאה באותו ערנף ובצורך שאני מעולם לא חשבתי שאוכל להרגיש. אך היום היה בו עוד משהו. לא היה לי עוד ספק אם זה נכון או לא נכון. זה היה סיום מסע ארוך... או אולי תחילתו. אחזתי בצווארו ומשכתי אותו קרוב יותר. לא חשבתי על כך שאנחנו בחוץ, לא חשבתי על כך שהוא מורוי. כל מה שחשוב היה שהוא אדריאן, אדריאני. בן זוגי, שותפי הפשע, במלחמה הארוכה אליה התחייבתי כדי לתקן את הטעויות בעולמות האלכימאים והמורוי. אולי מרקוס היה צודק כשטען שאני גם התחייבתי לסכנה, אבל לא חשבתי על כך. ברגע זה, נראה היה שאסף איתו כל אתגר יהיה גדול מדי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←