“סר רוברט צ'ילטרן: … אבל הרשה לי לשאול, בלב לבך, האם אתה אופטימיסט או פסימיסט? נדמה שאלה הן שתי הדתות האופנתיות היחידות שנותרו לנו בימינו. גברת צ'יבלי: אה, אני לא זו ולא זו. האופטימיות מתחילה בחיוך רחב, והפסימיות מסתיימת במשקפיים כחולים. מלבד זאת, שתיהן אינן אלא פוזות. סר רוברט צ'ילטרן: את מעדיפה להיות טבעית? גברת צ'יבלי: לפעמים. אבל זו פוזה קשה מאוד להחזיק בה. (מערכה א', שורות 132–140)”

Irish author, poet and playwright

אוסקר ויילד היה סופר, משורר ומחזאי אירי מן המאה ה-19. בשנות ה-80 של אותה מאה הוא כתב בסגנונות ספרותיים שונים, ובראשית שנות ה-90 נעשה לאחד המחזאים הפופולריים והמשפיעים ביותר בלונדון, ונקשר מאוד לאסתטיציזם. ויילד ידוע במיוחד בזכות הרומן הגותי ״תמונתו של דוריאן גריי״, האפיגרמות שלו, המחזות שכתב וסיפורי הילדים שלו. כתיבתו מאופיינת בדרך כלל בשנינות, בלשון מלוטשת ובתצפית חדה, ושמו נקשר גם להרשעתו ב-1895 בעבירת מגונה חמורה ובקיום מעשים הומוסקסואליים.