“בני אדם מכאניים יותר, שלדידם החיים הם הימור ערמומי המבוסס על חישוב זהיר של דרכים ואמצעים, תמיד יודעים לאן הם הולכים – והולכים לשם. הם מתחילים במשאלה אידיאלית להיות שמש הקהילה ותו לא. אדם השואף להיות משהו הנבדל ממנו – להיות חבר פרלמנט נודע או שופט או כל דבר משמים שכזה – לעולם יצליח בכך. זה עונשו. אלה המבקשים להם מסכה נאלצים לעטות אותה. אך שונה המצב כשמדובר בכוחות הדינמיים של החיים, ובאלה שבהם מתגלמים כוחות אלה. אנשים שכל משאלתם לממש את עצמם, לעולם אינם יודעים לאן הם הולכים.”

Irish author, poet and playwright

אוסקר ויילד היה סופר, משורר ומחזאי אירי מן המאה ה-19. בשנות ה-80 של אותה מאה הוא כתב בסגנונות ספרותיים שונים, ובראשית שנות ה-90 נעשה לאחד המחזאים הפופולריים והמשפיעים ביותר בלונדון, ונקשר מאוד לאסתטיציזם. ויילד ידוע במיוחד בזכות הרומן הגותי ״תמונתו של דוריאן גריי״, האפיגרמות שלו, המחזות שכתב וסיפורי הילדים שלו. כתיבתו מאופיינת בדרך כלל בשנינות, בלשון מלוטשת ובתצפית חדה, ושמו נקשר גם להרשעתו ב-1895 בעבירת מגונה חמורה ובקיום מעשים הומוסקסואליים.