“ובכן?" אמר לוקי. "ומה איתך, היימדאל? יש לך הצעות כלשהן?" "יש לי," אמר היימדאל. "אבל לא תאהבו אותן." תור היכה באגרופו על השולחן. "לא משנה אם אנחנו אוהבים את זה או לא," אמר. "אנחנו אלים! אין דבר שאיש מאיתנו שנאסף כאן לא יעשה כדי להחזיר את מיולניר, הפטיש של האלים. ספר לנו את הרעיון שלך, ואם זה רעיון טוב, אנחנו נאהב אותו." "לא תאהבו אותו," אמר היימדאל. "אנחנו נאהב אותו!" אמר תור. "ובכן," אמר היימדאל, "אני חושב שעלינו להלביש את תור ככלה. לשים עליו את שרשרת הבריסינגים. לחבוש לו כתר כלולות. למלא את שמלתו כך שייראה כמו אישה. להסתיר את פניו ברעלה. נגרום לו לענוד מפתחות שמצלצלים, כמו שנשים עושות, ונעטוף אותו בתכשיטים -" "אני לא אוהב את זה!" אמר תור. "אנשים יחשבו... ובכן, בתור התחלה הם יחשבו שאני מתחפש בבגדי נשים. זה ממש לא בא בחשבון. אני לא אוהב את זה. אני בהחלט לא מתכוון ללבוש רעלה של כלה. אף אחד מאיתנו לא אוהב את הרעיון הזה, נכון? רעיון נורא, נורא. יש לי זקן. אני לא יכול לגלח את הזקן שלי." "שתוק, תור," אמר לוקי בן לופיי. "זה רעיון מצוין.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←