“בבית, אבי אכל את כל פרוסות הטוסט השרופות ביותר. ״יאם!״ הוא היה אומר, ו״פחם! טוב בשבילך!״ ו״טוסט שרוף! האהוב עליי!״ והוא היה אוכל הכול. כשהייתי הרבה יותר מבוגר הוא הודה בפניי שמעולם לא אהב טוסט שרוף, ורק אכל אותו כדי שלא ייזרק לפח, ולמשך שבריר של רגע כל ילדותי הרגישה כמו שקר, כאילו אחד מעמודי האמונה שעליהם נבנה עולמי התפורר לחול יבש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←