“אתה מאושר?” שאל מר ננסי, לפתע. הוא בהה בצל במשך כמה שעות. בכל פעם שצל הביט ימינה, מר ננסי הביט בו בעיניו החומות-אדמתיות. “לא ממש,” אמר צל. “אבל אני עדיין לא מת.” “אה?” “ ‘אל תקרא איש מאושר עד שימות.’ הרודוטוס.” מר ננסי הרים גבה לבנה, ואמר, “אני עדיין לא מת, ובעיקר משום שאני עדיין לא מת, אני מאושר כמו צדפה.” “העניין עם הרודוטוס. זה לא אומר שהמתים מאושרים,” אמר צל. “זה אומר שאי אפשר לשפוט את צורת חייו של אדם עד שהיא נגמרת ונשלמת.” “אני אפילו לא שופט אז,” אמר מר ננסי. “ולגבי אושר, יש הרבה סוגים שונים של אושר, בדיוק כמו שיש המון סוגים שונים של מוות. אני, אקח פשוט מה שאוכל כשאוכל.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←