“אפשר ללמוד דברים מלב כה מדמם כשאהבה מתמקחת בתחינה רמייתית שעות מתרוממות משחר עד שחר ומבקעות את זמנך אל תשמע מנגינה מצלצול אילם”

משמעות

הטקסט הזה מצביע על כך שכאב יכול ללמד, גם כשהלימוד מגיע ממקום פצוע. יש בו תחושה של אהבה שנעשתה מסובכת בגלל רמייה, ושל זמן שנשחק תחת המתח הזה. הוא מתאים לרגע שבו אדם מביט על שברון לב ומבין שגם מתוך הפגיעה אפשר להפיק הבנה.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?