“אתם יכולים לרשום אותי בהיסטוריה עם שקריכם המרים והמעוותים, אתם יכולים לרמוס אותי בעפר ממש אבל עדיין, כמו אבק, אקום. האם חוצפתי מטרידה אתכם? מדוע אתם שרויים באפלה? כי אני הולכת כאילו יש לי שדות נפט שפועמים בסלון שלי. בדיוק כמו ירחים ובדיוק כמו שמשות, בוודאות של הגאות, בדיוק כמו תקוות המתפרצות מעלה, עדיין אקום. האם רציתם לראות אותי שבורה? ראש מורכן ועיניים מושפלות? כתפיים נופלות כמו דמעות. נחלשת מן הבכי מלא הנשמה שלי. האם יהירותי פוגעת בכם? אל תיקחו זאת קשה כל כך כי אני צוחקת כאילו יש לי מכרות זהב החופרים בחצר האחורית שלי. אתם יכולים לירות בי במילותיכם, אתם יכולים לחתוך אותי במבטיכם, אתם יכולים להרוג אותי בשנאתכם, אבל עדיין, כמו אוויר, אקום. האם המיניות שלי מטרידה אתכם? האם זה בא לכם בהפתעה שאני רוקדת כאילו יש לי יהלומים במפגש ירכיי? מן הצריפים של חרפת ההיסטוריה אני קמה מתוך עבר ששורשיו בכאב אני קמה אני אוקיינוס שחור, מזנק ורחב, מתגבר ומתנפח אני נישאת בגל. משאירה מאחור לילות של אימה ופחד אני קמה אל שחר נפלא ובהיר להפליא אני קמה מביאה את המתנות שנתנו אבותיי, אני החלום והתקווה של העבד. אני קמה אני קמה אני קמה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←