“אומץ מקל על המצוקה, תקווה מקלה על האבל, ספק מחמיר את הסבל, פחד מחמיר את הייסורים, דאגה מעצימה את האומללות, ואמונה מפילה את הייאוש.”

משמעות

האמירה מציירת רצף של מצבים נפשיים, ומדגישה עד כמה הם יכולים להקל על כאב או להכביד עליו. היא רומזת לכך שהאופן שבו אדם מגיב, באומץ או באמונה, משנה את משקל הקושי, בעוד פחד ודאגה רק מחריפים אותו. זה נוגע במיוחד ברגע של משבר, כשצריך תזכורת שהיחס הפנימי חשוב לא פחות מן המצב עצמו.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?