“יש משהו רב-עוצמה בלחישה של גסויות על אודות בעלי השררה. יש בזה משהו מענג, משהו שובב, סודי, אסור, מסעיר. זה כמו לחש, במידה מסוימת. זה מנפח אותם, מצמצם אותם למכנה המשותף הנמוך ביותר, למקום שאפשר להתמודד איתו. על צבע התא בשירותים מישהו לא ידוע חרץ: דודה לידיה מוצצת. זה היה כמו דגל שנופף מראש גבעה במרד. עצם הרעיון של דודה לידיה עושה דבר כזה היה כשלעצמו מעודד. אז עכשיו אני מדמיינת, בין המלאכים האלה ובין כלותיהם הלבנות והמרוקנות, נהמות גורליות והזעה, מפגשים לחים ושעירים; או, מוטב, כישלונות מבישים, זין כמו גזרים בני שלושה שבועות, גישושים מיוסרים על בשר קר ולא מגיב כדג נא.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←