“היא צפה בהדגמת הנעשה של שכנתה, בה היא ביטאה את אהבתה למוזיקה, אך לא עשתה כמוה. לא היה זה משום שלא רצתה, כשהיא הסכימה לבלות כמה דקות בביתה של מרסלין דה סן-אבר, שפרנסס דה לה-אום תאמץ להציג עצמה ככל האפשר כידידותית ומעשירה, כדי שמעשה האדיבות כלפי המארחת, שהביאה אותה לביתה, יתחשב כמעשה כפול, כך לומר. אך היא הייתה בעלת אימה טבעית ממה שקראה "להתרומם מדי", ומיד תמיד התאמצה להראות ש"אין לה אפשרות" להראות רגשות שאינם מתאימים לטון הסביבה בה היא מתקיימת, אף על פי שהרגשות האלה לא חסרו עליה להשפיע עליה, בזכות רוח האימיטציה, דומה לחרדה, שמתפתחת גם באנשים הנחושים ביותר, במגע עם סביבה לא מוכרת, אף אם היא נמוכה ממעמדם. היא החלה לשאול את עצמה אם התנועות הא”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←

שיתוף ושמירה

משמעות

מידע נוסף לא זמין עדיין.

מתי זה נאמר

מידע נוסף לא זמין עדיין.

למי זה נאמר

מידע נוסף לא זמין עדיין.

הקשר היסטורי

מידע נוסף לא זמין עדיין.

מקור

מידע נוסף לא זמין עדיין.

האם זה באמת מה שנאמר?

מידע נוסף לא זמין עדיין.

ידעתם?

מידע נוסף לא זמין עדיין.

על מרסל פרוסט

מרסל פרוסט (1871–1922) היה סופר צרפתי, מבקר ומסאי, ידוע בעיקר בזכות יצירתו המונומנטלית, "בפני הזמן האבוד" – רומן בן שבעה כרכים העוסק בזיכרון, התפיסה והעבר. סגנונו, העשיר במורכבות, העומק הפסיכולוגי והטכניקות הסיפוריות המהפכניות שלו, השפיע עמוקות על הספרות המודרנית והמבקר הספרותי. מחשבותיו על האמנות, החברה והחוויה האנושית ממשיכות להיות מובאות לדוגמה עד היום.

עוד מאת מרסל פרוסט (262 ציטוטים) ←