“אבל כאשר מהעבר הרחוק לא נשאר דבר, לאחר שמתו האנשים, לאחר שהדברים נשברו ונפזרו, רק הטעם והריח, רכים יותר אך עמידים יותר, פחות ממשיים אך עקשנים יותר, נאמנים יותר, עומדים זמן רב, כמו נשמות, זוכרות, מחכות, מתאוות, בין הריסות כל השאר; ומחזיקות, ללא רגע של התלבטות, בתוך הטיפה הקטנה והכמעט בלתי נראית של טבעתם, את המבנה העצום של הזיכרון.”

מרסל פרוסט (1871–1922) היה סופר צרפתי, מבקר ומסאי, ידוע בעיקר בזכות יצירתו המונומנטלית, "בפני הזמן האבוד" – רומן בן שבעה כרכים העוסק בזיכרון, התפיסה והעבר. סגנונו, העשיר במורכבות, העומק הפסיכולוגי והטכניקות הסיפוריות המהפכניות שלו, השפיע עמוקות על הספרות המודרנית והמבקר הספרותי. מחשבותיו על האמנות, החברה והחוויה האנושית ממשיכות להיות מובאות לדוגמה עד היום.