“דמיון והיזכרות בזיכרונות אהובים של העבר קשורים זה בזה בקשר הדוק. איננו מעלים זיכרונות מילה במילה. ככל שהפרספקטיבה שלנו לגבי מקומנו בעולם משתנה, אנו עוברים דרך זיכרונותינו ומתקנים את זיכרונותינו. לאנשים יש היכולת לערוך את זיכרונותיהם באמצעות הדחקת אפיזודות בלתי נסבלות והבלטת אירועים המעוררים זיכרונות חמים. האופן שבו אנו תופסים ומבינים את עצמנו בעבר, בהווה ובעתיד מעצב את תחושת העצמי המתפתחת שלנו. יכולתו של המין האנושי להדחיק אירועים לא נעימים ויכולתו של המין האנושי לשמש כעורכים היחידים של התודעה המתהווה שלנו לגבי העולם שאנו חיים בו, היא שבסופו של דבר אחראית להפעלת תחושת הזהות המשתנה שלנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←