“אנשים שמנסים לספר לך מה היה הבליץ בלונדון מתחילים באש ובפיצוץ, ומעולם לא מסתיימים אלא בדטאיל קטן מאוד שחדר אליהם, התיישב ונהפך לסמל לכל הדברים עבורם. "זה הזכוכית", אומר גבר אחד, "הקול בבוקר של הזכוכית השבורה שנאספת, הצליל החריף והמפלצתי והמתונן". . . אישה זקנה מכרה שיחיונים קטנים ודכאים של לבלב טוב. העיר נועדה מתחת לפצצות והאור של הבניינים הבוערים הפך אותה ליום. . . ובחור קטן אחד בתוך הרעש קולה חדר—קול צרוד. "לבלב", אמרה. "קנה לבלב לטובת מזל". הפצצות עצמן נעשות מטושטשות ומחלומות. התמונות הקטנות נשארות חדות כמו שהיו כשהן חדשות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←