“כל הזמן הזה — לא רק מאז שהיא עזבה, אלא במשך עשור לפני כן — דמיינתי אותה בלי להקשיב, בלי לדעת שהיא יצרה חלון גרוע כמוני. ולכן לא יכולתי לדמיין אותה כאדם שיכול לחוש פחד, שיכול לחוש מבודד בחדר מלא אנשים, שיכול להתבייש באוסף התקליטים שלה כי הוא אישי מדי מכדי לשתף. מישהי שאולי קראה ספרי מסע כדי להימלט מן הצורך לחיות בעיירה שכל כך הרבה אנשים בורחים אליה. מישהי ש — מפני שאיש לא חשב שהיא אדם — לא היה לה עם מי באמת לדבר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←