“היא מעולם לא הייתה בוכה יפה. היא התייפחה כפי שעשתה כל דבר אחר — בתשוקה ובמידה מופרזת. העובדה שהצליחה להחזיק את זה בתוכה כל כך הרבה זמן הייתה מדהימה בעיני ג'יימס. הוא חשב לדחוף את הדלת החצי-סגורה ולהשתרע על ברכיו לפני אשתו, לעטוף את זרועותיו סביב כתפיה ולעזור לה לעלות למעלה. הוא הרים את ידו, ליטף את עץ הדלת, ותכנן לומר משהו שירגיע אותה. אבל איזו חוכמה יוכל להציע לגאס, כשאפילו הוא עצמו אינו מסוגל להישמע לה? ג'יימס עלה שוב למעלה, נכנס למיטה, כיסה את ראשו בכרית. ושעות אחר כך, כשגאס התגנבה מתחת לסדינים, הוא ניסה להעמיד פנים שאינו חש במשקל צערה, השוכב ביניהם כמו ילד חסר מנוחה, מוצק כל כך עד שלא יכול היה להושיט יד מעבר לו ולגעת בה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←