“סבתי חיה חיים יוצאי דופן. היא ראתה את אומתה מתפוררת לרסיסים; ואפילו כשהפכה לנזק אגבי, היא האמינה בכוחו של הרוח האנושית. היא נתנה כשלא היה לה דבר; היא נלחמה כשהיא בקושי יכלה לעמוד; היא נאחזה במחר כשלא הצליחה למצוא דריסת רגל על מדף הסלע של אתמול. היא הייתה זיקית, מחליקה אל תוך דמויותיה של נערה צעירה מיוחסת, של נערה מתבגרת מבוהלת, של סופרת חולמנית, של אסירה גאה, של אשת צבא, של אם מגוננת. היא הפכה לכל מי שהייתה צריכה להיות כדי לשרוד, אבל היא מעולם לא הניחה לאיש אחר להגדיר אותה. על פי כל קנה מידה, קיומה היה מלא, עשיר, חשוב—גם אם בחרה לא לצעוק את עברה, אלא לשמור אותו חבוי. זה היה עניינו של איש מלבדה; זה עדיין עניינו של איש מלבדה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←