“אחרי שפיזיקה מוכיחה את חכמת היקום, מה עושים עם אפילת האנושות? ואני כוללתי את עצמי. אני יודעת שהארץ לא רחבה, אך רגליי כן. אני יודעת שהחלל כפוף, אך מוחי נדמה לי כשהוא גדל בקו ישר, כפי שסידרה לי הרגלה. מה שאני קוראת לו אור הוא תערובת האפלה שלי. מה שאני קוראת לו נוף הוא ציור עין-שקר שציירתי ביד. אני רצה אחרי ידע כמו חולדה בתוך חור חולדה. גבולותי הם הגבולות של מה שניתן לדעת, ואני מפרשת את העולם על ידי בלבול פסיכולוגיה של אחרים עם הפסיכולוגיה שלי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←