“'שמנה' היא בדרך כלל העלבון הראשון שבחורה מטיחה בבחורה אחרת כשהיא רוצה לפגוע בה. כלומר, האם 'שמנה' באמת הדבר הגרוע ביותר שבני אדם יכולים להיות? האם 'שמנה' גרוע יותר מ'נקמנית', 'קנאית', 'רדודה', 'יהירה', 'משעממת' או 'אכזרית'? לא בעיניי; אבל אז, אולי תעירי, מה אני יודעת על הלחץ להיות רזה? אני לא עוסקת בשיפוט על פי המראה שלי, שהרי אני סופרת ומתפרנסת משימוש במוחי... הלכתי לאירוע פרסי הספר הבריטיים באותו ערב. אחרי טקס הענקת הפרסים נתקלתי באישה שלא ראיתי כמעט שלוש שנים. הדבר הראשון שהיא אמרה לי? 'ירדת הרבה במשקל מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך!' 'ובכן,' אמרתי, מעט נבוכה, 'בפעם האחרונה שראית אותי זה היה מיד אחרי שילדתי תינוק.' מה שרציתי לומר היה, 'הבאתי לעולם את ילדי השלישי ואת הרומן השישי שלי מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה. האם אף אחד משני הדברים האלה אינו חשוב יותר, מעניין יותר, מהגודל שלי?' אבל לא – המותניים שלי נראו קטנות יותר! תשכחו מהילד ומהספר: סוף סוף, משהו לחגוג! יש לי שתי בנות שיצטרכו למצוא את דרכן בעולם הזה, האובססיבי לרזון, וזה מדאיג אותי, כי אני לא רוצה שהן יהיו ריקות-מוח, שקועות בעצמן, כחושות-עד-זוועה, שיבוטים; אני מעדיפה שהן יהיו עצמאיות, מעניינות, אידיאליסטיות, טובות-לב, דעתניות, מקוריות, מצחיקות – אלף דברים, לפני 'רזות'. ולמען האמת, אני מעדיפה שלא יהיה להן אכפת כהוא זה אם לאישה שעומדת לידן יש ברכיים בשרניות יותר משלהן. שיבנותיי יהיו הרמיוניות, ולא פנסי פרקינסוניות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←