“קדימה!' הוא מלמל, מביט סביב. 'איפה אתה? אבא, קדימה--" אבל איש לא בא. הארי הרים את ראשו כדי להביט במעגל הסוהרסנים שמעבר לאגם. אחד מהם הוריד את ברדסו. הגיע הזמן שהמציל יופיע--אבל הפעם איש לא בא לעזור-- ואז זה היכה בו--הוא הבין. הוא לא ראה את אביו--הוא ראה את עצמו--... 'זה היה טיפשי, לחשוב שזה הוא,' הוא (הארי) מלמל. 'כלומר, ידעתי שהוא מת.' 'אתה חושב שהמתים שאהבנו אי פעם עוזבים אותנו באמת? אתה חושב שאיננו נזכרים בהם בבהירות רבה יותר מאי פעם בזמני צרה גדולה? אביך חי בך, הארי, ומתגלה בצורה הברורה ביותר כשאתה זקוק לו. איך אחרת יכולת להפיק את הפטרונוס המסוים הזה? פרונגס רכב שוב אמש.'... 'אתה יודע, הארי, במובן מסוים, אכן ראית את אביך אמש... מצאת אותו בתוכך.' ודמבלדור יצא מן המשרד, והותיר את הארי למחשבותיו המבולבלות מאוד.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←