“טגולריוס היה איש רצון ומצב רוח משתנה שלא התאימם לחברה שלו. מדי פעם התגלה בו חיותו הנפשית, והוא היה משעשע. כשהתרגש, היה משאיר חותם; הומורו החריף זרח, והוא השתלט על כל אחד באומץ מידה ובעושר ההשראה הסומכת שלו, לעיתים. אך בסופו של דבר הוא היה בלתי רפא, כי לא רצו לרפא אותו; לא דאג כלל להארגון ולמקומו בתוכנית החיים. הוא אהב רק את חירותו, את מעמדו הנצחי של תלמיד, ובעדיף להקדיש את כל חייו להיות לבד, לא צפוי ולא עקשן, כגאון טיפש וניליסט, מאשר ללכת בדרך התתיות ליררכיה ולהגיע לשלום. לא דאג לשלום, לא העריך את היררכיה, לא התעניין ביקורת או בידוד. בוודאי היה הוא רכיב לא נוח ולא קל לעיכול בחברה שמטרתה היא שיתוף פעולה והסדר. אך בדיוק בגלל התסיסה והאי-עיכול”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←